?מצעד הגאווה – בכיוון הנכון

שלום ידידי,

אני הולך לומר כמה מילים שספק רב אם יהיו פופולאריות בציבור הרחב (בטח ובטח אחרי אירועי השבוע האחרון). יש מצב שאפילו יעוררו כעס מכיוונים צפויים יותר ופחות. אבל לעניות דעתי, אם תוקדש קצת מחשבה בנושא תגלו שלא רק שאין שום סיבה לכעוס, אלא אולי אפילו יש מן ההיגיון בדברים.

לא מזמן פורסם איזה פוסט ויראלי כזה עם מפת ארה”ב שמראה באילו מדינות החוק מתיר להסתובב בפרהסיה ללא חלק לבוש עליון. היה משעשע לקרוא על החוק ועל תתי ההגבלות שבו. במדינה זו מותר לא ללבוש חלק עליון נקודה. במדינה אחרת מותר, אבל רק אם לא מתגרים באופן מיני בבריות. במדינה אחרת מותר, אבל רק באזור זה או אחר. וכן הלאה וכן הלאה.

החוק לגבי נשיאת נשק מעניין גם הוא, מאותן הסיבות. פה מותר אבל רק גלוי, פה מותר, אבל בתנאי שהחולצה אדומה (סתם, אבל אתם מבינים את הפרנציפ).

אוסיף רק אנקדוטה קטנה על כך שעד לפני כמה שנים בודדות, במקום בו אני גר, אסור היה למכור אלכוהול ביום ראשון…

באמת שאין לי האנרגיה או הזמן לחפור, אבל לבטח תמצאו בנקל עוד עשרות חוקים מסוג זה. וכשאני אומר מסוג זה, אני מתכוון לחוקים שאמורים להיות… חוקי היגיון.

אחרי שנגענו קצת בחוק, בואו נדבר על מה שלשמו התכנסנו היום. מצעד הגאווה.

אני טוען – מתוך כבוד לקהילה הגאה – שהמצעד הזה מיותר. יותר מכך, אני טוען שהמצעד הזה מזיק למה שלטעמי אמורה להיות המטרה האולטימטיבית של הקהילה. מזיק אולי יותר מכל מפגן הומופובי.

כולנו בני אדם. כולנו נולדנו שווים בפני האלהטבעהייקום. אני אומר בצורה נחרצת ובלתי משתמעת – הומואים, לסביות, טרנסג’נדרים – כולם בני אדם ולכולם מגיעות אותן זכויות, בלי אבל ובלי שום הסתייגות.

עכשיו תועלה הטענה שבדיוק בשביל להעלות את המודעות הזו, ובדיוק בשביל לקדם את התודעה הזו ניזום המצעד. כדי שכל אחד או אחת ידעו שהם לא לבד. שאין סיבה להתבייש במי שאנחנו בין אם אנחנו הומוסקסואלים או הטרו, או מטרו או וואט-אבר.

ואני אומר – אשריכם. העלו מודעות, פעלו כדי לדאוג לשלומו של כל ילד שמרגיש כלוא. אבל האם אין דרך יותר יעילה?

אני לא אומר את זה ממקום שיפוטי. לא אומר את זה כי מצאד הגאווה הוא “מצעד בהמות” כפי שהתבטאו נציגי השם בעיני עצמם. לא אומר את זה כי “מגעיל” אותי.

אני אומר את זה מפני שהדרך בה נערך המצעד – כפי שאני רואה את זה “בשטח” – יוצרת מחיצה. יוצרת הפרדה ואנטגוניזם. והאם המטרה אינה להיות חלק שווה זכויות ובלתי מתוייג בעליל? האם המטרה אינה קבלה, הכלה, ושילוב טבעי של כולנו? האם המטרה אינה יצירת עולם בו אין שום צורך לקרוא לאיש בכינוי אחר מאשר בן אדם?

האם זה חוקי? בהחלט. האם המאבק צודק? בהחלט. האם המטרה ראויה? בהחלט ובהחלט.

בהחלט יש לכולנו (נכון לכתיבת שורות אלה) את הזכות להפגין. בהחלט שמורה לנו הזכות (נכון לכתיבת שורות אלה) להפגין בצורה שבה נבחר. אך השאלה שלי היא האם זו הדרך? האם אין דרך אחרת לפעול, אשר תשרת את מטרות המאבק בצורה טובה יותר?

ואם זה נראה שאני נטפל למצעד הזה (הרי יש עוד הרבה מחאות שמעוררות אנטגוניזם) אז זה רק מפני שכרגע אני מדבר על הנושא הזה. זו בטח לא טעות אקסקלוסיבית של הקהילה הגאה. אגב, אם לא היה ברור עד כה – הדברים לא אמורים רק לגבי פעילות הקהילה הישראלית אלא באופן גלובאלי.

אני טוען ככלל שמחאות מסוג זה בדרך כלל נופלות לא רק על אוזניים ערלות, כי אם על אוזניים דווקאיות.

תדע כל ילדה וידע כל ילד שהם אהובים כמו שהם. שהם זכאים לאהבה, תמיכה וחופש כמו כל אחד מאיתנו.

איפה מלמדים את זה? קודם כל בבית. אחר כך בבתי הספר. אחר כך בחברה.

רק שלא יבוא היום המר בו נצטרך חוק שיגיד לנו את זה.

כמובן, מוזמנים להשאיר הערות, הארות, שאלות ושאר ירקות. ניתן אפילו לשתף ולעשות לייק. ללא הבדל דת, גזע או מין.

לסיום רק אוסיף את מה שאמור להיות מובן מאליו – אני מגנה בשאט נפש את תקיפת משתתפי מצעד הגאווה בירושלים. אין בין המעשה הנאלח הזה ובין יהדות, או אנושיות שום קשר.

עדכון מאוחר: היום התבשרנו על מותה של משתתפת המצעד, שירה בנקי ז”ל. רצח הוא רצח הוא רצח. יהי זכרה ברוך.

Advertisements

(תשעה באב (חומר למחשבה

שלום לכם,

רבות נכתב פה בבלוג על שנאת חינם ואהבת חינם. הנה כמה דוגמאות:

הנה מגיע תשעה באב, יום בו אנחנו זוכרים את חורבן בתי המקדש ומקובלת הטענה שבגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. בכל שנה רבים צמים ביום הזה. כותבים כאלה ואחרים מעלים על הדף טורים מיוחדים. כולנו עוצרים לשניה (כמו ביום כיפור) וחושבים על נושא שנאת חינם.

הבעיה שהעם הזה קשה עורף. וסובל מאמנזיה קשה, כי החל מצאת הצום חוזרים לשגרע…

פה, הייתי רוצה לשתף מאמר משנת 2012  ותודה לידידי סיוון ירט (כותב מעניין בפני עצמו) על השיתוף דרך פייסבוק.

מאמר שהוא ניתוח פוליטי מעמיק של תקופה רחוקה. אבל מה שנכתב, נקרא – בין השורות – כניתוח די מדוייק של מה שקורה בארצנו בשנים אלו ממש. עוד הוכחה לכך שההיסטוריה היא מחזורית.

ומה שבולט – למי שרוצה באמת להתבונן – הוא כמה הפיצול מזיק ברמה הלאומית, האישית והגלובאלית.

מקווה שהקישורים הללו נתנו לקוראת הנכבדה מספיק חומר למחשבה.

צום מועיל לצמים, וממני – אהבה. בחינם אין כסף. ללא הבדל דת, גזע, מין ושלל הפרדות והגדרות.

נשתמע בקרוב,

פרימיטיבים

ברוך רב שובכם.

תקלות טכניות ושאר ירקות מנעו ממני לכתוב בשבועות האחרונים ומזמן לא כתבתי איזה משהו בעברית. ככה, בשביל החבר’ה.

איזה כייף היה בשבוע שבועיים האחרונים? שרת התרבות הולכת מכות (וירטואליות) עם האומנים. זה קורא לאלה בהמות, היא בוררת מה ראוי להיקרא אומנות ומה לא, אלה צורחים, וזו מתעללת בשפה העברית. וכאילו זה לא הספיק, באה לה הגברת הזו מהקומדי סטור – ג’ודי יש-לה-יותר-מדי-שמות – ומצייצת איזה בדיחמין לשבת כאילו לשבת אין מוצאי שבת.

וכמובן סימפוזיון שלם ברשת (בהשתתפותי החצי ערה) סביב שאלת ה”תרבות“. יושבים המוני ביתישראל ומטיחים אחד בשני “אתם זה לא תרבות” וכשהרוחות מתלהטות כמובן מגיעות ה”ברכות” למיניהן והאשמות על רקע גזעני, סוציו-אקונומי ואו יעני-פוליטי.

וכשהדם עולה לראש מדברים על “פרימיטיבים” חסרי תרבות.

וזה הרבה פעמים מעלה בי גיחוך, כי… מה זה פרימיטיבי?

מתוך מילוג (http://milog.co.il)

1.שייך לחברה לא מפותחת.
2.כינוי לאדם גס, המוני, צר-אופקים וחסר תרבות.
3.פשוט, מיושן. “למרות הטילים הפרימיטיביים של החמאס הוא הצליח ליצור נזק.”
4.שייך לשלב קדום או ראשוני; בראשיתי; קמאי. “לאחר שהרבה זמן עסק באמנות מסובכת מלאה פרטים עבר לאמנות פרימיטיבית.”

אפילו במילון יש הנגדה בין “פרימיטיבי” לבין “תרבות”.

העולם המערבי, כפי שהוא היום (כפי שעוצב ברבות השנים) נתפס כהיפך של פרימיטיבי. החל בצורת המשטר הנתפסת כמתקדמת וכלה בקידמה טכנולוגית (ראו דעתי בנושא, אגב). בתווך כמובן התרבות שהיא – כזכור לנו – ההיפך מפרימיטיבי. עברנו המון שיטות משטר (במאקרו, לא רק בישראל). קומוניזם, סוציאליזם, קפיטליזם. הרבה איזם-מים. דמוקרטיה כזו ואחרת, דיקטטורה כזו ואחרת ושילובים מרתקים של הנ”ל. בסוף נסגרנו על ה”דמוקרטיה” (למה מרכאות? בפעם אחרת. לטובת הפוסט הזה נניח שיש כזו חיה). וזו כמובן גולת הכותרת. הכי היפך מפרימיטיבי.

אמה מה?

שמעתי על כמה אנשים, מוזרים כאלה, שחיים בעיקר בקניה וטנזניה שבאפריקה במין סוג של פרימיטיביות כזו. אין להם מחשב, סל תרופות, חשמל או רכב. אין להם בחירות. אין להם צבא. אין להם בתי כנסת או כנסיות או מסגד. אין להם כסף! אין להם גרוש על התחת.

בקיצור מין פרימיטיבים כאלה (בינינו, הם גם שחורים).

משום מה, הם לא רוצים לקבל את כל הטוב שהמערב מרעיף על העולם ומתעקשים לשמור על אורח חיים פרימיטיבי. מתעקשים לאכול מהטבע, לטפל בעצמם ללא עזרת קופת חולים, ובאופן כללי משתדלים לחיות חיים של חיה ותן לחיות. הם אפילו מתעסקים ב… אומנות.

אז הרשו לי לתהות לכמה רגעים, מי פרימיטיבי? חברה שמקדשת את הקידמה, את הכסף והרכוש גם במחיר של רמיסת אחרים, מלחמות עקובות מדם ורמייה? או חברה שמסתפקת במה שמספק לה הטבע ומסרבת (נכון לכתיבת שורות אלה) להסתנוור מהאורות המנצנצים של הדמוקרטיה המערבית?

נכון, גם הם לא מושלמים. יש מקום בהחלט לשנות מנהג או שניים שראויים לגינוי. אבל מי מאיתנו מושלם? ובכן, האם “פרימיטיבי” הוא היפוכה של “תרבות“? אולי, אבל רק אם זה נכון לכל ההגדרות של “תרבות”.

אז הגברת מירי רגב אינה פרימיטיבית, וכך גם “יריביה” המרים מבין האומנים, ועם ישראל אינו מורכב מ”בהמות” ותתחילו להרגיע!

אל תהיו פרימיטיבים. היו תרבותיים ותנו בלייק, שתפו ואם ממש בא לכם להיות קפוצי תחת תרבותיים כאלה – אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם, או כל מה שעולה בראש ממש פה למטה בתגובות.

ועד הפעם הבאה,

HebrewSig

?להתאגד או להתמודד

שלום חברים,

הלוו לי את אזניכם לכמה דקות ואחוד לכם חידה או שתיים.

מה אם אומר לכם שאני חושב שאיגוד עובדים הוא דבר חשוב מאין כמוהו?
מה אם אומר לכם שאני גם חושב שעד כה, לא זכור לי איגוד עובדים אחד שענה לצרכים האמיתיים למענם הוקם.

הרשו לי לשאול עוד כמה שאלות:

מה כואב לאנשים כשהם חושבים על “הסתדרות” או “איגוד עובדים” זה או אחר? מה מפחיד אותם?
למה אנשים נרתעים מלתמוך בהקמתו של איגוד כזה?

מדגם מייצג של תשובות לשאלות האלה (כפי שנאספו באופן מדעי בפייסבוק וטוקבקים) כולל האשמת איגוד העובדים בשחיתות, דאגה למקורבים, גביית כספים סתמית (במקרה הטוב) כדי ליצור רווחי עתק לקרובים לצלחת.

עוד תשובות כוללות הסברים כלכליים גרידא, כגון החשש שמשקיעים ימנעו מלהזרים כספים לחברה מכיוון שהם בעצמם חוששים מהשפעת איגוד כזה על רווחיהם.

עוד כמה שאלות ברשותכם:

האם אותם הדברים בהם מאשימים המתנגדים לאיגוד את אותם האיגודים לא מתאימים גם לחברות בהן מנסים להתאגד?
האם לא ניתן לראות במוסדות שונים (כגון בנקים, מוסדות ממשלתיים ופרטיים ואפילו בארגוני “צדקה“) שחיתות מחרידה, חלוקת הנאות למקורבים ושאר מריעין בישין? ואם כן, האם איגוד עובדים גרוע יותר? האם יכול להיות שהורגלנו לאמץ את נקודת ראותו של ה”אדון” (תחת שם זה או אחר) ושכחנו לגמרי שאנחנו אנשים עם יכולת למחשבה עצמאית?

אוקיי, בואו נדבר קצת על איגודי עובדים.

מה יותר הגיוני מאשר אוסף של אנשים שמייצר מאזן כוח יותר הוגן מול בעלי מניות ובכירי החברה? מה יותר בריא ודמוקרטי מאשר לקיחת הזכות הבסיסית להתאגד תחת מטרה הוגנת, מוסרית וחוקית? מי יוכל לפעול יותר טוב לרווחת העובד מאשר העובד עצמו?

אבל פה מתחילה הבעיה.

איגוד עובדים מתחיל מתוך כוונות טובות. כבר לא נשמע טוב, אה? אבל גם החברה הוקמה למרות טובות. רווחים, תעסוקה, וכו`. הבעיה שאנשים – רובם – נוטים להתרגל מהר לכוח ושררה ומהר מאוד גם מפתחים תיאבון גדול יותר. כך קורה (לצערי באופן כמעט קבוע) שאיגודים שנוצרו על מנת לשרת עובדים, משרתים בעיקר את המקורבים. מדי פעם, האיגודים מתעוררים לחיים כדי לעשות קצת רוח וצילצולים. הם מוצאים עובדים לשביתות ופעילויות מחאה אחרת, חוזרים עם עוד שקל וחצי תוספת שכר וחוגגים על זה לחמש שנים הבאות. כאילו אין בעיות הרבה יותר גדולות מהמשכורת (ונניח לרגע לנושא הכאוב כשלעצמו).

מה נסגר? העובדים מתוסכלים. ראשי הוועדים ומקורביהם מבסוטים והתדמית של ועדי העובדים מקועקעת לנצח. ועוד לא הזכרנו את האפקט של שקיעת בריה”מ הקומוניסטית וכמעט כל המדינות הסוציאליסטיות כרקע לרתיעה מאיגוד עובדים…

איגוד עובדים הוא דבר טוב. דבר חיובי. דבר שהוא כמעט הכרח – בעיקר בימינו.

אז, קיבינימאט, איך???

לא, ברצינות אני שואל – איך ניתן להתאגד בצורה שלא רק תבטל (או לכל הפחות תפחית בצורה משמעותית) את ריכוז הכוח בידי ראשי הועדים שהם חלשים כמו כל בן אנוש, אלא גם תביא לתוצאות משמעותיות בכל מה שקשור בתעסוקה ובנוסף לא תרתיע משקיעים מלעשות ביזנס עם המעסיק?

חשבתם שבאתי לתת פיתרון אה? מצטער. נפש האדם הרבה יותר מדי מורכבת בשבילי כדי לדעת מה התשובה הטובה ביותר.

כל זה משאיר אותנו עם דילמה. להתאגד, ולנסות להשפיע על עתיד התעסוקה שלנו? כל זה בהתחשב בכל הבעיות שהוזכרו מעלה (ואחרות עליהן אשמח לשמוע מכם). או להמשיך ולהתמודד עם השוק, כמו שהוא מתפתח?

גם לשאלה הזו אין לי עדיין תשובה.

אם לכם יש, לאיזו מן השאלות שהעליתי – אל תהססו להשאיר הערה. וכמובן תרגישו חופשי לשתף (אצלי אין מקורבים) ולתת בונוס בלייק.

HebrewSig

שמור את השבת והשבת תשמור עליך

שלום עליכם,

פוסט בעברית אחרי הפוגה של כמעט חודש, לרגל חג, חופשה, עבודה ונושאים שדרשו פוסטים באנגלית. התקשורת – זו ה”רשמית” וזו המקוונת – עדיין מלאה באין סוף ספינים שכל כולם נועדו (בין היתר) להמשיך ולשמר את הפיצול בין אוכלוסיות נשלטות.

פעם זה סיפור החמץ בתל אביב, ופעם זו סוגיית התחבורה הציבורית בשבת. פעם זה “סירטון שוקולד” ופעם “פריחה בפארק“. ועם כל “ידיעה מרעישה” מסוג זה ממשיכה ההתניה שהציבור עובר, בואכה ויכוחים מרים ובלתי נגמרים בפייסבוק ובטוקבקים. וכשחסר קצת דלק לבעירה, אל דאגה, יבואו המגיבים מטעם כדי ללבות אותה את השנאה. כי אין דבר שיותר מקל את השליטה על עם מאשר פילוגו.

אבל בואו נחשוב כמה דקות על הויכוח התורן האחרון (נכון לשעת כתיבת שורות אלו) – התחבורה הציבורית בשבת.

אם נשאיר לרגע בצד את כל הספינולוגיה, אז מה אתם בעצם אומרים? אתם אומרים – בואו נגרום לכך שעוד אנשים יעבדו בשבת כדי שאנחנו נוכל להתנייע בקלות.

למה? לנהגי אוטובוס לא מגיע יום מנוחה?

אבל זה לא צריך להיות חובה – נכון. ולכן לא מוטל עוצר מרגע כניסת השבת. ניתן למצוא נהגי מוניות שייקחו אותנו מנקודה א’ לנקודה ב’. ניתן תפוס טרמפ עם מישהו שכן נוסע בשבת. ואפשר אפילו (נכון, זה לא מתאים לכל המקרים) לתכנן מראש שהנסיעה לא תיערך בשבת.

אבל זו כפייה דתית – לא נכון. אף אחד עוד לא ישב בכלא על כך שנהג בשבת. עוד לא הוצבו מחסומים ביציאה מאיילון ועוד לא יצאו משמרות המהפיכה לתקוף את הכופר שנסע למשחק כדורגל בטדי.

השבת, מכוח שמה, נועדה כדי לשבות מעבודה. כך למדנו בשיעורי תורה, ואני מרשה לעצמי לנחש שגם הציניקנים הגדולים ביותר יסכימו שטוב לעצור לרגע ולקחת אויר. יום המנוחה נהוג בכל העולם, בין אם קוראים לו שבת, שישי, ראשון או ווט-אבר.

אני מדליק אש בשבת כשצריך, צופה בספורט כשיש משהו מעניין, שומע מוסיקה ועוד לא מעט דברים שלפי ההלכה אסורים. כמו נפתלי בנט, אני לא מתנצל. אבל אני מאוד משתדל (במגבלות המקצוע שבחרתי בו) לא לעבוד בשבת. למה? כי יש משפט אחד איתו אני מסכים.

שמור על השבת, והשבת תשמור עליך.

ולו רק בגלל שהיעדר מנוחה – כך הוכח מדעית פעם אחר פעם – גורם בהכרח לנזקים.נפשיים, פיזיים, לא משנה. אנחנו ישנים בלילה (או באיזושהי נקודת זמן) כי הגוף שלנו צריך “למלא מצברים”. וכך גם השבת (או יום השבתון) – בלעדיו אנחנו לא טוענים את המצבר מספיק.

אז נניח שבחרנו לא לנוח. האם לא מספיק לנו שמעצמנו אנחנו גורעים? האם אנחנו צריכים, בשם איזו “סיסמא” לדרוש שגם אחרים ייצטרכו לעבוד? האם זו לא הגדרתה של המילה “כפייה”?

ועכשיו חזרה לענייני הספין.

  • מדוע היה דחוף דווקא עכשיו להעלות את נושא התחבורה הציבורית בשבת לכותרות?

  • למה כל כך חשוב להעלות את נושא מכירת החמץ דווקא בפסח הזה?

  • מאיפה מגיע קמפיין “הישראלי המכוער”? האם הוא התכער לו פתאום ב 2015? עד עכשיו כולנו היינו צדיקים?

כרגיל, אני לא עונה. רק שואל.

מוזמנים לענות בתגובות, לשתף וללטף לי את האגו באיזה ‘לייק’.

HebrewSig

משבר זהות

שלום לכם. תודה שקפצתם שוב לביקור.

בתקופה האחרונה – בעיקר לאור ה”בחירות” בישראל – אבל לא רק, אני רואה ושומע המון ויכוחים (שלא לומר מריבות) שסובבים סביב נושא אחד. ולא תמיד המעורבים בויכוחים אלה אפילו מודעים לכך שהם מתעסקים בנושא הנ”ל.

אני מתכוון לנושא הזהות.

אם אקשור את זה ישירות ל”בחירות” וכל התעמולה שניהלו המועמדים למיניהם אז זה מתחיל כמובן בשיוך ל”מחנה אידאולוגי“. מצביעי ליכוד, בית יהודי, ישראל ביתנו – ימין. מצביעי המחנ”צ, מר”צ – שמאל. מצביעי לפיד, כחלון – מרכז וכו’.

אם נניח לרגע לעובדה שאין דבר כזה ימין, שמאל או מרכז, הרי שעמישראל (כפי שאנחנו יודעים) מחולק ל”מחנות“.

בואו נמשיך הלאה.יש גם חלוקה בין אשכנזים, מזרחיים, חרדים, חילוניים ובתוך כל אוכלוסיה כזו, חלוקות פנימיות רבות.

וכמובן שלפני ואחרי הבחירות – מלחמת עולם בין הישראלים. ולמה? כי מישהו כתב משהו על ביבי, ואחר לכלך על בוז’י וההיא אמרה משהו על זהבה, ואח שלה קילל את ליברמן.

מיד מי שמזוהה עם אחד מהנ”ל – מזוהה כי הצביע לו, נזכיר – נעלב, משל הותקף אישית ויוצא להתקפה. לא על דיעותיו של מבקר “נציגו” כי אם על האדם שהביע ביקורת. כאן תבוא גם ההתקפה על ה”מחנה” ה”מנוגד”. משהו כמו – “אתם ה____ (השלם את החסר) ______!

הבעיה היא לא אצל ה”ימני” או ה”שמאלני”. הבעיה אצל כולם. הנה כמה דוגמאות שאני בטוח שנתקלתם בהן בשיטוטיכם ברשת המה זה חברתית:

  • שתוק יא מתנשא! אתה לא יודע כלום!

  • השמאלימין לא דמוקרטי, עדיף שלא תהיה לו זכות הצבעה!

ה”שמאלנים” חושבים שהשמש זורחת מאחוריהם. נדמה להם שהם מורמים מאדם ורוח השכינה שורה אך ורק עליהם ומעניקה להם עליונות מוסרית על ה”ימין“. הם כולם מוסר ואהבת האדם. כמובן שהם מתחברים יפה לגנרלים במיל’ למיניהם שביום מוכרים נשק בכל פינה של הגלובוס, וביום מדברים על ה”שלום”. כמובן שבזמן מלחמה, “נציגיהם” מיישרים קו עם השלטון ובקושי פוצים פה (וכשכבר אומרים משהו, זה כדי “לחזק” את ידי ראש הממשלה).

ה”ימנים” לעומתם עסוקים בבכי וקנטרנות. עוד מעט ואחשוב שהם המדוכאים על פני אדמות, למרות שנציגם המובהק יושב על כס המלכות יותר מכל ראש ממשלה אחר בישראל (למעט בן גוריון – אבל יש זמן). למרות שמאז רצח רבין, רק “ימין” (ואהוד ברק) יושבים בראש הפירמידה המקומית. ראש הממשלה עסוק בהטלת אשמה ודופי בכל מי שאינו הוא, ותומכיו חוזרים על המנטרה. הם כמובן לא טובים יותר מה”שמאלנים“.

עוד ממשבר ה”זהות” הפוקד אותנו.

לפיד רוצה “לשקם” את דרעי. איזה פרופסור פותח ג’ורה על נשים, מרוקאים ושלל נחותים. וה”שד העדתי” יוצא מהבקבוק (כאילו אי פעם היה בתוכו). השבט הלבן השולט בכיפה רוצה שיעזבו אותו כבר מכל הדי די טי הזה, ונמאס לו שהשחורים האלה מתעקשים להעלות על סדר היום את מציאות חייהם. ואחרי שהם (השחורים) הולכים ומצביעים שוב ביבי, אומרים להם לשתוק (או לקחת ציאניד) כי הם הביאו את זה על עצמם. ואולי כדאי להחליף עם. כמובן שלא נשכח את רבנו גרבוז ומתק שפתיו ושאר פנינים נבחרות.

(רק נזכיר תקיפה פיזית של יהונתן גפן ושלל ה”ברכות” שקיבלה אחינועם ניני עם נחיתתה בארץ הקודש.)

ופה אני נזכר בתרגיל מחשבתי שעשו לנו בביה”ס.

לא יודע אם נשאלתם פעם מה אתם מרגישים יותר – יהודים, ישראלים, ציונים? תרגיל מעניין. במיוחד לאור העובדה שהאופציה “בני אדם” לא הופיעה שם. כמובן שהיותנו בני אנוש נלקחה כמובנת מאליה, אבל למה רק שלושת אלה? ומי שלא ציוני? ומה זה בכלל ציוני? האם ציוני זה מה שחשבתם?

אני רק שואל, לא עונה. אתם בהחלט מוזמנים לענות בעצמכם.

והנה אני רואה שלל תגובות של ידידי בפייסבוק, או של פרשנים בתקשורת שקוראים לכולם להירגע כי זה רק דיבורים.

ואני רוצה לומר שכן, אלה רק דיבורים של אדיוטים שימושיים. ומסכים שכדאי שכולנו נרגיע את האוירה. אבל לא פה הבעיה.

עצם הבעיה היא עם יצירת הזהויות האלה והשיוך המלאכותי שלנו לתוכם. וזה לא קשור לדיבורים או למעשים. זה קשור להפרד ומשול. כל כך קל לגרום לנו להתעסק יומם ולילה בפילוג ופיצול ולא להשאיר לנו זמן, או פתיחות לחשוב על בעיות העומק. כשאנחנו במגננה או מתקפה – בהתאם ל”מחנה” ה”אידאולוגי” או ה”אנתרופולוגי” שלנו – הרבה יותר קל לשלוט בנו בצורה אפקטיבית. הרבה פחות סביר שנוכל לפתח מודעות אמיתית.

ועד הפעם הבאה, אתם מוזמנים להשאיר תגובות (אבל דיר באלק, אני מרוקאי סכין), לשתף (אלא אם אתם פרסים קמצנים) או לעשות לייק (כמו פולנים טובים, ומה יגידו השכנים?). מה שציוני בעיניכם.

HebrewSig