משבר זהות

שלום לכם. תודה שקפצתם שוב לביקור.

בתקופה האחרונה – בעיקר לאור ה”בחירות” בישראל – אבל לא רק, אני רואה ושומע המון ויכוחים (שלא לומר מריבות) שסובבים סביב נושא אחד. ולא תמיד המעורבים בויכוחים אלה אפילו מודעים לכך שהם מתעסקים בנושא הנ”ל.

אני מתכוון לנושא הזהות.

אם אקשור את זה ישירות ל”בחירות” וכל התעמולה שניהלו המועמדים למיניהם אז זה מתחיל כמובן בשיוך ל”מחנה אידאולוגי“. מצביעי ליכוד, בית יהודי, ישראל ביתנו – ימין. מצביעי המחנ”צ, מר”צ – שמאל. מצביעי לפיד, כחלון – מרכז וכו’.

אם נניח לרגע לעובדה שאין דבר כזה ימין, שמאל או מרכז, הרי שעמישראל (כפי שאנחנו יודעים) מחולק ל”מחנות“.

בואו נמשיך הלאה.יש גם חלוקה בין אשכנזים, מזרחיים, חרדים, חילוניים ובתוך כל אוכלוסיה כזו, חלוקות פנימיות רבות.

וכמובן שלפני ואחרי הבחירות – מלחמת עולם בין הישראלים. ולמה? כי מישהו כתב משהו על ביבי, ואחר לכלך על בוז’י וההיא אמרה משהו על זהבה, ואח שלה קילל את ליברמן.

מיד מי שמזוהה עם אחד מהנ”ל – מזוהה כי הצביע לו, נזכיר – נעלב, משל הותקף אישית ויוצא להתקפה. לא על דיעותיו של מבקר “נציגו” כי אם על האדם שהביע ביקורת. כאן תבוא גם ההתקפה על ה”מחנה” ה”מנוגד”. משהו כמו – “אתם ה____ (השלם את החסר) ______!

הבעיה היא לא אצל ה”ימני” או ה”שמאלני”. הבעיה אצל כולם. הנה כמה דוגמאות שאני בטוח שנתקלתם בהן בשיטוטיכם ברשת המה זה חברתית:

  • שתוק יא מתנשא! אתה לא יודע כלום!

  • השמאלימין לא דמוקרטי, עדיף שלא תהיה לו זכות הצבעה!

ה”שמאלנים” חושבים שהשמש זורחת מאחוריהם. נדמה להם שהם מורמים מאדם ורוח השכינה שורה אך ורק עליהם ומעניקה להם עליונות מוסרית על ה”ימין“. הם כולם מוסר ואהבת האדם. כמובן שהם מתחברים יפה לגנרלים במיל’ למיניהם שביום מוכרים נשק בכל פינה של הגלובוס, וביום מדברים על ה”שלום”. כמובן שבזמן מלחמה, “נציגיהם” מיישרים קו עם השלטון ובקושי פוצים פה (וכשכבר אומרים משהו, זה כדי “לחזק” את ידי ראש הממשלה).

ה”ימנים” לעומתם עסוקים בבכי וקנטרנות. עוד מעט ואחשוב שהם המדוכאים על פני אדמות, למרות שנציגם המובהק יושב על כס המלכות יותר מכל ראש ממשלה אחר בישראל (למעט בן גוריון – אבל יש זמן). למרות שמאז רצח רבין, רק “ימין” (ואהוד ברק) יושבים בראש הפירמידה המקומית. ראש הממשלה עסוק בהטלת אשמה ודופי בכל מי שאינו הוא, ותומכיו חוזרים על המנטרה. הם כמובן לא טובים יותר מה”שמאלנים“.

עוד ממשבר ה”זהות” הפוקד אותנו.

לפיד רוצה “לשקם” את דרעי. איזה פרופסור פותח ג’ורה על נשים, מרוקאים ושלל נחותים. וה”שד העדתי” יוצא מהבקבוק (כאילו אי פעם היה בתוכו). השבט הלבן השולט בכיפה רוצה שיעזבו אותו כבר מכל הדי די טי הזה, ונמאס לו שהשחורים האלה מתעקשים להעלות על סדר היום את מציאות חייהם. ואחרי שהם (השחורים) הולכים ומצביעים שוב ביבי, אומרים להם לשתוק (או לקחת ציאניד) כי הם הביאו את זה על עצמם. ואולי כדאי להחליף עם. כמובן שלא נשכח את רבנו גרבוז ומתק שפתיו ושאר פנינים נבחרות.

(רק נזכיר תקיפה פיזית של יהונתן גפן ושלל ה”ברכות” שקיבלה אחינועם ניני עם נחיתתה בארץ הקודש.)

ופה אני נזכר בתרגיל מחשבתי שעשו לנו בביה”ס.

לא יודע אם נשאלתם פעם מה אתם מרגישים יותר – יהודים, ישראלים, ציונים? תרגיל מעניין. במיוחד לאור העובדה שהאופציה “בני אדם” לא הופיעה שם. כמובן שהיותנו בני אנוש נלקחה כמובנת מאליה, אבל למה רק שלושת אלה? ומי שלא ציוני? ומה זה בכלל ציוני? האם ציוני זה מה שחשבתם?

אני רק שואל, לא עונה. אתם בהחלט מוזמנים לענות בעצמכם.

והנה אני רואה שלל תגובות של ידידי בפייסבוק, או של פרשנים בתקשורת שקוראים לכולם להירגע כי זה רק דיבורים.

ואני רוצה לומר שכן, אלה רק דיבורים של אדיוטים שימושיים. ומסכים שכדאי שכולנו נרגיע את האוירה. אבל לא פה הבעיה.

עצם הבעיה היא עם יצירת הזהויות האלה והשיוך המלאכותי שלנו לתוכם. וזה לא קשור לדיבורים או למעשים. זה קשור להפרד ומשול. כל כך קל לגרום לנו להתעסק יומם ולילה בפילוג ופיצול ולא להשאיר לנו זמן, או פתיחות לחשוב על בעיות העומק. כשאנחנו במגננה או מתקפה – בהתאם ל”מחנה” ה”אידאולוגי” או ה”אנתרופולוגי” שלנו – הרבה יותר קל לשלוט בנו בצורה אפקטיבית. הרבה פחות סביר שנוכל לפתח מודעות אמיתית.

ועד הפעם הבאה, אתם מוזמנים להשאיר תגובות (אבל דיר באלק, אני מרוקאי סכין), לשתף (אלא אם אתם פרסים קמצנים) או לעשות לייק (כמו פולנים טובים, ומה יגידו השכנים?). מה שציוני בעיניכם.

HebrewSig

Advertisements

“מדריך הטרמפיסט ל”בחירות 2015

שלום לכם,

דממה יחסית נפלה בצד העברי של הבלוג מכמה סיבות. עבודה, כתיבה, נושאים שהצריכו התייחסות בלועזית וכמובן השיעמומון הזה שנקראה מערכת הבחילות לכנסת השמונה מאות (איזו כנסת זה יוצא באמת?).

אבל כל זה היה נכון עד ליום חמישי האחרון בו התכנסו להם ראשי שמונה מהמפלגות (לכאורה) שאמורות להיכנס לכנסת הבאה עלינו לרעה.

כמובן שלמילה אחת ממה שנאמר שם אין שום משמעות לחיי הנתינים בארץ הקודש. כמובן שהכל הצגה. ומתוך כך, הנה המלצתי, למי להצביע, לפי מצעי המפלגות (לכאורה) כפי שלכאורה התגלו ב”עימות” ה”מסקרן”.

ואלה שמות:

  • ישראל ביתנו” בראשות אביגדור “ערבים ושמאלנים החוצה” ליברמן – כל מי שרוצה מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל, לגרש את הערבושים ולעשות עוואנטות של גבר על שאר העולם, ובכל זאת לא רוצה להצביע למרצ כי הוא לא רוצה לצאת שמאלני הומו.

  • יש עתיד” בראשות יאיר “אפילו את ‘זאת לא השאלה’ גנבתי מביבי” לפיד – כל מי שלא מצא סיבות מספיק טובות לספר לשכן העני שלו למה הוא נוסע ברכב מודל 2017 כשלשכנו אין כסף ללחם, יוכל למצוא את כל התירוצים בדף המסרים פה. ועל הדרך גם יעסוק בשיקום מרוקאים דתיים עבריינים עם כיפה והשלמת בגרויות. (גילוי נאות: הכותב לא השלים בגרויות, אבל עשה מכינה חבל”ז).

  • יחד” בראשות אלי “רק לא אריה” ישי – כל מי שרוצה אחדות בעם, חוץ מערבים, שמאלנים מנייקים, וסתם לפלפים. כל מי שרוצה שלום, חוץ מערבים, שמאלנים מנייקים, וסתם לפלפים וגם כן כל מי שלא מסמפט כל כך את דרעי אז בכיף.

  • הרשימה המאוחדת” בראשות איימן “מי???” עודה – ערבים (כאילו דה?), שמאלנים בוגדים מדרג א’ (אלה שליברמן יכניס לתאים. טלפון. תאי טלפון.) ו… זהו.

  • מרצ” בראשות זהבה “בעור כבש” גלאון – כל מי שרוצה מה שליברמן מוכר אבל רוצה להיראות מתקדםמצפונינאור ועדיין לא התעורר משנת המטריקס. שמאלנים בוגדים מדרג ב’ (אלה שיקבלו תא טלפון פרטי + כמה אסימונים שיוכלו להתקשר לחברים הערבים שלהם בעזה).

  • ש”ס” בראשות אריה “רק לא אלי” דרעי – מזרחים, דתיים וכל מי לא סובל את אלי ישי.

  • הבית היהודי” בראשות נפתלי “מה שליברמן אמר רק על אמת” בנט – מצביעי ליברמן על סטרואידים.

  • וכמובן “כולנו” בראשות משה “שקר כלשהו” כחלון – כל מי שלא הספיק לו לפיד, וגם יאיר לפיד לא הספיק לו.

בלטו בהיעדרם מה”עימות”:

הליכוד” בראשות בנימין “יורה לעצמי ברגל” נתניהו – אף אחד. כאילו מה? לא ברור שהוא עושה הכל כדי לפנות את המשכן? עבר זמנו.

ו”המחנה הציוני” בראשות יצחק “חחח…. זה יהיה ר”מ… די… הרסתם אותי…” הרצוג – אף אחד. בואו נראה איך הבחירות עובדות באמת…

התנצלותי הכנה לאלה ששמם הודר מהרשימה מטעמי חוסר עניין לציבור, שיכחה או התעלמות במפגיע.

זהו בינתיים. מקווה שעזרתי למתלבטים. ועד הבחילות, שיתקיימו הפעם ביום מטריקס הקדוש… היו שלום ותודה על הדגים.

HebrewSig

דיון בסוגיות הליבה – בחירות 2015

שלום לכם וברוכים השבים.

היום לא סתם נדבר על כל מיני דברים בעלמא. היום נדבר על הסוגיות החשובות באמת, נושאי הליבה, ה real issues. הדברים שעליהם באמת מתנהלת מערכת הבחירות הנוכחית. כי הפעם, הפעם זו לא סתם עוד מערכת בחירות על כלום ושום דבר. הפעם זה ה real deal! הפעם אלה בחירות שעוסקות בלב ליבו של העניין. בחירות שאחת ולתמיד יענו על השאלות הבוערות בכל אחד ואחת מאיתנו.

סליחה, אני הולך להקיא שניה בצד וחוזר.

מצטער על ההפרעה. לא היה קל לכתוב כל כך הרבה שטויות ברצף.

חי זקנו של הנביא, כבר הרבה זמן לא היתה מערכת בחירות כל כך משעממת, כל כך סתמית או מעושה. אלה הבחירות הכי פרוזן-פיצה שאני זוכר. חמם והגש. הבחירות הכי שבלוניות מאז שקיבלתי את הסרגל הזה עם המלבן-ריבוע-עיגול-אליפסה בילט-אין בכיתה ב’ או משהו כזה.

זה או הוא, או אנחנו!

זה אנחנו או הם!

מה, כבר נגמר לכם המלאי של “פרס יחלק את ירושלים” ושל “ביבי טוב ליהודים“?

או אולי… אולי החלטנו שהבחירות הפעם הן מהותיות. אולי… אולי הבחירות הפעם באמת נועדו כדי שהציבור יחליט אחת ולתמיד מה אופיה של מדינת ישראל. אולי… אולי הפעם סוף סוף ינוהל דיון ציבורי אמיתי ועמוק בנושא ציונות, יהדות ו… סליחה, שוב הבעע….

ציונות

אחחח איזה נושא. איזה יופי. אני כל כך שמח שהבחירות האלה הן על עתיד הציונות בישראל. אני כל כך מאושר שסוף סוף מפסיקים להתעסק בשטויות ומדברים, אחת ולתמיד על ציונות מהי, על מהות. איזה כיף לדון במשמעות המושג. וכמובן, בלי לשכוח את הסוגיה הכי חשובה – למי יש יותר גדול?

עכשיו, כשמדברים על ציונות, אסור לשכוח כמובן את ממציא הציונות, אבי האומה וחוזה המדינה – בנימין לבית נתניהו אוקיי? שאף אחד לא יבוא ללמד אותו מה זה ציונות תודה, בבקשה, סליחה. מה יותר ציוני מ”סכנה קיומית” ומ”שואה”? נו, נראה אתכם סמולנים.

אבל בל נשכח לרגע את הכוכב העולה בשמי הציונות באשר היא, הלא הוא נפתלי ממשפחת בנט הציונית המפורסמת. רק ציוני כמו בניטו יודע מה חשוב. התיישבות ציונית. וכמובן תיקצוב מתאים.

ואם חשבתם לרגע שבוז’י-ציפי אינם ציונים, אז הרשו לי לתקן אתכם במטותא. מה יותר ציוני מציפי? היא היתה ציונית גם בליכוד, גם בקדימה, גם באיזו תנועה ועכשיו במחנה הציוני. נא באוזן! נראה אתכם עושים ציונות בכל מקום ואתר! וחוצמיזה – “המחנה הציוני“. זה בשם של המחנה כאילו, דא?

יהדות

מאז קיבל אברהם דין תורה (עוד לפני התורה), ניתש הויכוח הבלתי סופי על “מיהו יהודי?” וגם “מהי יהדות?“. אני יודע שאני בסך הכל יהודי צנוע ובור ועם הספר, אבל נראה לי שאלה עם החליפות בטלויזיה יודעים מיהו יהודי. ועכשיו, סוף סוף מתחיל הדיון הרציני באחת מאושיות היסוד של המדינה היהודית והדמוקרטית ביותר במזרח התיכון. איזה יופי! בחירות שעוסקות בעיקר ולא בטפל. בחירות שעוסקות בשאלות מהותיות כמו “איך עושים גם דמוקרטית וגם יהודית?” או “האם להתיר לפייגעלך להתחתן?” וכמובן שאלת המפתח – למי יש יותר גדול (אפילו אם נימול)?

בואו נתחיל ברב הרצוג ברשותכם. מי אם לא הרב’ה יודע יהדות מהי? מי אם לא בוז’י יוכל לענות על הקושיות הללו? אז אנא מכם, אל תחשבו לרגע שיש סמכות גבוהה יותר מאשר יצחק לבית הרב הרצוג.

אלא אם כן, כמובן אתם נזכרים באבי האומה, ראש וראשון לכהנים ללויים ולשאר בית ישראל, נביא בעירו, החשמונאי הגדול, הרב הראשי העולמי לבית נתניהו. נזכיר לכם שהרביבי, עוד בצעירותו נהג לתת שיעורי יהדות פרטיים לרב עובדיה עליו השלום (“אלה שכחו מה זה להיות יהודים”).

אה, אבל אם אתה יהודי אז למה אין לך כובע? לנפתלי יש כובע. הוא היהודי האולטימטיבי! וחוץ מזה – “הבית היהודי” זה בשם של הבית כאילו, דא?

אז עכשיו, אחרי שדיברנו לעומק בנושאי הליבה, עליהם נסובה מערכת הבחירות הנוכחית, נדמה לי שעמישראל יכול להיות גאה, לזקור ראשו אל הדגל המתנופף בגאון מעל בית הכנסת ולהתפאר בנבחריו. לא לחינם זורקים מיליוני שקלים על מערכת בחירות, כי אם על מנת לטפל בנושאים הבוערים שבליבה של האומה.

כמבן שנשראו עוד כמה שאלות קטנות, כגון:

    • האם זה יהודי לגנוב כספי ציבור?

    • האם זה ציוני למעול בתפקיד?

    • האם זה יהודי לטפח כלכלה שבנויה על נשך?

    • האם זה ציוני לטפח שכבות אוכלוסיה מיוחסות ולהחליש את החלשות?

    • האם זה יהודי לחרחר ריב ומדון בעם ישראל כדי לשרוד?

    • האם זה ציוני לחזק את הממשל עוד ועוד?

    • האם זה יהודי למכור לוקש, להרוס ואז לבוא עם אותו לוקש בפעם הבאה?

ועוד כהנה וכהנה שאלות וקושיות.

אבל באמת, סוף סוף יש בחירות אמיתיות על נושאים אמיתיים ועמוקים, אז למה להציק בזוטות אלו?

מוזמנים כמובן להשאיר הערות, הארות, שאלות, קושיות ושאר ירקות. ועד הפעם הבאה, לכו להצבעעעע….

HebrewSig

ועוד טיפ-טיפה על בחילות 2015:

שמאלני ימני ודו-מיני

המשחק הפוליטי

על הזאב והכבש

על מנצחים ומפסידים

המשחק הפוליטי – בחירות 2015

שלום לכם וברוכים השבים. היום, בואו נשחק במשחק שכולנו מכירים – בחירות כלליות לכנסת ישראל.

החוקים מוכרים לכולנו. כל אזרח מעל גיל 18 רשאי להצביע, כל אחד יכול להטיל פתק אחד לקלפי. הקולות נספרים ומתורגמים למנדטים. סך כל המנדטים הוא 120. הנשיא בוחר את ראש המפלגה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב קואליציה ומטיל עליו את המשימה לעשות כך. וכן הלאה וכן הלאה.

לפני הבחירות, המפלגות רשאיות לנסות ולשכנע את האזרח להצביע עבורן בעזרת כלי תעמולת בחירות מגוונים (תשדירי בחירות בטלוויזיה, מודעות בעיתונים, מדיה חברתית ושאר ירקות).

כראוי לדמוקרטיה היחידה במזה”ת, כולנו מוזמנים להשתתף במשחק ולהרגיש שתרמנו את חלקנו בקביעת עתידנו. אני ממש דומע לאור המחשבה האצילית הזו, בראותי את גלגלי השיניים של השיטה הדמוקרטית בפעולה.

אבל לפני שאפרוץ בבכי תמרורים מרוב התרגשות והתפעלות מחזון אחרית הימים הזה, אני נזכר שזה משחק. וכמו כל משחק, יש לו מטרות שונות. הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחיםמנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק.

אני לוקח הפסקה מתודית ברצף המחשבה הזה, כדי להתחיל במשחק. עוד נחזור לנקודה הזו בסוף. בינתיים, רק זכרו – מדובר במשחק. משחק פוליטי. מילים כדורבנות.

בפנינו עומדת הבחירה – מי מבין האצילים שמתנדבים לחרף את נפשותיהם עבורנו ראוי לקולנו? למי להצביע? את מי להמליך? הרשו לי להכניס את הראש החולה שלי למיטה העוד יותר חולה הזו. סדר המפלגות אקראי לחלוטין (איך שבאו לי בראש באותו רגע).

הליכוד

נתחיל במפלגה השלטת. הליכוד – מפא”י החדשה? חולשת בעזרת מקורבים על כל חלקה טובה? מפלגת ה”לא תעשה”? מפלגת ה”המפא”י אשמה?” מפלגת חורבן היחסים עם ארה”ב? מפלגתו של המלך נהנתניהו השלישי? לכם אתם רוצים שאצביע? אגב, השם לא נראה כל כך מתאים. “ליכוד”. מה כל כך מלוכד בדנונים והארדנים וחבר מריעיהם? כדאי לשקול מחדש.

העבודה

מפלגת האבוּדה פשטה את הרגל. החל בסכינאות הפנים מפלגתית, המשך בזחילה חוזרת ונשנית לקואליציות שונות ומשונות, וכלה בחבירות אומללות לכל מיני מריעין בישין. אופוזיצית-שמאל שתומכת במלחמה, ש”לכאורה” טובעת בעצמה בים של שחיתות. לא אמת ולא נעליים. שקר החן והבל היופי.

יש עתיד

האומנם יש? בעלת פטנט בישראל. בנה לך מפלגה. והרי הצעדים – הרכב לך מפלגה של חבר’ה. הצג אותם אחד, אחד כאילו מדובר בפרומו לסדרת טלויזיה. הרכיבים: ראוי אחד “ביטחוניסט”, אחד “כלכליסט”, אחד “פילוסוף”, אחד “דוס מחמד”, אחת “אישה כנועה”, ואחד שאינו יודע לשאול. מצא נושא בראש סדר היום. רכוב עליו השכם וערב. מצא שם קליט וקדימה לדרך. את הפטנט של דיקטטור שקובע בעצמו את רשימתו הם ירשו מועדות מסדרות למיניהן וליברמן. הכל ברור? אוקיי. אה. חוץ מדבר אחד – מה בדיוק אתם רוצים? אנטי חרדים, אנטי-אנטי (לפיד לא דוגל בחרמות), בעד מלחמה ונגד מלחמה, בעד “קפיטליזם של חמלה” (סוג של אוקסימורון). וכמובן, הכי חשוב – לימדו מהר את החוקים של ה”פוליטיקה החדשה”. שיעור מאלף לאזרח בקבלת אחריות על מחדלים. יש עתיד. לא בבית ספרנו.

הבית היהודי

מה בדיוק יהודי בבית הזה? לא, באמת. הכיפה של בנט? העיניים של איילת שקד? השותפות המלאה לאידאולוגיה קפיטליסטית חזירית? זו המכילה את הנשך, רדיפת העני, הפרשת מעשר לעשירים? לא נשמע כל כך יהודי. מפלגה שבראשה אדם אחראי, כזה המעריך את יחסי החוץ של המדינה? בעיקר עם שותפתה הגדולה ביותר? כזה היודע להאשים את שותפו (האח לבית היהודי של לפיד) בלקיחת קרדיט (דרך אשתו) אך גונב קרדיט בעצמו? האח הלא מתנצל? סליחה, אח שלו, לא מספיק יהודי בשבילי.

ישראל ביתנו

נראה לי חובב סקי, ליברמן. מאגף מימין, חותך לשמאל, דופק רייס במרכז ושוב חותך הצידה, מתיז ערימת (שלג) צוננים בעיני הציבור. לכאורה נאשם בכך, לכאורה חצי ממפלגתו מואשמת בזה, לכאורה מפלגה שיש לה משהו שונה לומר לנו על החיים בארץ הקודש. ליברמן בפוליטיקה כבר שנים ארוכות. עדיין מנסה להבין מה הוא לעזאזל רוצה. עד שנפענח את מצע המפלגה (או עד לפירוקה), אניח לפתק הזה בצד.

מרצ

מפלגת ה”שמאל”. מפלגת “זכויות האדם”. אה, זאת שגיבתה את ראש הממשלה במהלך צוק איתן ללא הסתייגות? השמאלנית הזאת? לא יותר מדי מרץ ניכר מהמפלגונת הזו. הבלחה אמיצה של אילן גילאון לגבעת עמל ו…זהו. אופוזיציה לוחמת? כפי שנראה, תהווה פלאג-אין לקואליציה הבאה (כפי שכבר היוותה, לפחות בהתנהלותה עם זו הנוכחית). לא חש כל מרצ להצביע למרצ במרץ.

ש”ס-אלי ישי

כאילו ישראל ביתנו רק בגרסא החרדית. דרך אגב, למעט שמות משפחה, מה בדיוק מזרחי במפלגה הזו? מה מבדיל אותה מכל מפלגה חרדית אחרת? ומה בדיוק יבדיל את מפלגתו של ישי מש”ס? נראה שקיומה בא כדי להצדיק (לפחות למראית עין) את טענותיהם של שונאי החרדים למיניהם. בזבוז קול.

חד”ש

היי, מה חד”ש? מה בדיוק עושים בחד”ש? תגידו, חד”ש זה המר”צ החד”ש? יעני שמאל-שמאל? זה שמאל לאנשים שחושבים יותר מ”הארץ”?

חרדים

סליחה על ההכללה. פעם זה דגל התורה, תמיד אגודת ישראל, יהדות התורה. זה ממש לא משנה, מכיוון שאם ישנן מפלגות שעושות בדיוק את מה שהן אומרות, כאלה המייצגות את ציבור בוחריהן בצורה מקסימלית, הרי אלה החרדים. הרבה יותר יהודי מבנט, אבל קצת יותר מדי בשבילי.

ערבים

שוב, סליחה על ההכללה. זה נובע מהעובדה שאין למפלגות האלה שום יתרון על אלה ה”יהודיות”. לא מצאו שם פטנט חדש כזה שמבדיל אותן משאר ים הפוליטיקה המאוסה. אולי האנטגוניזם המובנה. טוב, הייתי שמח לעלוץ בעקיצותיהם את השלטון אם אלה לא היו בוחנות מחדש את גבולות חופש הביטוי. יתרה מכך, לעניות דעתי – הן כושלות במילוי תפקידן המרכזי. ומשום שאין חד”ש גם פה, לא בוחר.

כולנו

לפני שכולכם מתנפלים. לא, אין שום דמיון ב-כ-ל-ל ל”יש עתיד”. אין שום דבר במשותף לשתי המפלגות הבכלל לא אופנתיות האלה. הכחלון על הסוס הלבן אפילו לא העלה על דעתו לרכוב על נושא פופוליסטי אל עבר השקיעה. הוא לא חולם על להציג את רשימתו אחד, אחד כמו בפרומו לסדרת טלויזיה. אז מה דומה ל”יש עתיד”? כלום! הנה עוד ניגוד. בעוד לפיד אינו דוגל בחרמות, הנה כחלון הכריז בצורה הברורה ביותר שאינו פוסל איש. עכשיו ברור למה זה שונה? טוב. אז הגרסא הפחות אשכנזית-אליטיסטית של “יש עתיד” תומכת בשוק חופשי ש”מחזיר את הכוח לידי האזרח” (ממש כמו בנושא המאוד לא פופוליסטי של סלולר, כן?). שזה שונה לחלוטין מהקפיטליזם של חמלה של האשכנזי הזה מהטלויזיה.מבולבלים? טוב מאוד. כי זה בדיוק מה שכחלון רוצה. אני, ברשותכם לא אתבלבל וגם לא אצביע “כולנו”.

נראה לי שדיברנו על כולם.

אז עכשיו נשאלת השאלה הצפויה – נו אז אם אתה רק שלילי ורק דברים רעים יש לך להגיד על כולם, אז למי כן? והאם בכלל להצביע? קודם כל אתם מוזמנים לקרוא מה דעתי בנושא ה”אלטרנטיבה”.

עכשיו, זוכרים שהבטחתי לחזור לנושא המרכזי – המשחק? אז הנה, אני מקיים את הבטחת הבחירות.

כל הכתוב מעלה היה כמובן חלק מהמשחק. המשחק הזה שבו אומרים לנו “לכו להצביע!” ו”לכו להשפיע!” ו”תנו לנו את הכוח לשנות!” ומסתכלים עלינו דרך משקפת של חיידקים ומצחקקים על איזה וויסקי און דה רוקס, בעוד אנחנו גוררים רגליים לקלפי ומשמידים עוד חצי יער במשחק המזוייף שנקרא: הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בתאגיד המתקרא “מדינת ישראל” הכל קבוע מראש. הם, כמו אוהדי בית”ר מהמערכון המיתולוגי של הגשש, רוצים לקבוע מה תהיה התוצאה, מי יהיו השופטים, מה יהיה הקהל ומה יהיה מזג האויר. ההבדל הוא שהם גם מקבלים את הדרישות הללו. טוב, חוץ ממזג האויר (אבל עובדים גם על זה).

ואנחנו מה?

זוכרים מה מטרות המשחק? הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחיםמנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק. מעסיק אותנו כל הויכוח הפוליטי העקר הזה. אלה “ימניים” ואלה “שמאלנים”. זה יחלק את ירושלים, וההיא תכבוש את דמשק, וכן הלאה וכן הלאה.

לא הוא יחלק ולא ההיא תכבוש.

הוא והיא יעשו בדיוק, אבל בדיוק מה שיאמרו להם לעשות, ראשי התאגיד.

ובינתיים? בינתיים אנחנו נתעסק בלריב עם עצמנו. בינתיים כתבות בעית-הונים ייטו את דעת הקהל לפה ולשם, לפי צורכי הדירקטוריון. ובשעת הכושר כבר יהיה בסדר. זאת אומרת, יהיה בסדר לשחקנים. אנחנו נמשיך לרוץ בסיבובים מסביב ללוח, חלק מאיתנו יעבור ב”דרך צלחה” ויקבל כמה ג’ובות, חלק ילך לכלא וחלק סתם יסתובב במעגלים, ישלם מיסים ושכ”ד וקנסות בריבית נשך כל פעם שידרוך על איזו משבצת של איזה בר-הון.

והכל בחסות השילט-הון.

אז רגע, לא להצביע?

להצביע, בטח שלהצביע. לא להצביע זה פאסיבי מדי. זה “ללכת לים”. ללכת לקלפי, ליטול פתק לבן ולומר להם “זוּבי!”. זה לא ישנה את הרכב הממשלה באה. אבל זה ייסַפֱר.

אתם מוזמנים לספר לי למי אתם מצביעים ולמה, או כל העולה על דעתכם (למעט אלימות וגזענות) ממש פה למטה.

HebrewSig

על מנצחים ומפסידים

שלום לכם.
היום נדבר על מנצחים ומפסידים, ווינרים ולוזרים ומה שביניהם ונפתח באחד ששכח מה זה להפסיד.
מהרגע בו זכה ג’ורג’ סיינט פייר בחגורת האליפות של ה UFC , הוא שלט בקטגוריית המשקל שלו ביד רמה. הריטואל היה קבוע. נקבע קרב על האליפות, מוצג המתמודד הבא, פרומואים מהדהדים על ה”מתמודד הקשה ביותר עד כה” ואז מגיע הקרב. והקרב נגמר בהחלטת שופטים אחידה אחרי שליטה מוחלטת של האלוף. סיינט פייר, ברצותו חבט ביריביו, ברצותו הפיל אותם לקרקע, ריתק אותם, בעט בהם, ניער אותם מצד אחד של הכלוב למשנהו. למרות ביקורת שספג מחלק מחובבי הספורט, לאיש לא נותר ספק בסוף הקרב מי המנצח הברור. ואז מגיע הראיון של אחרי הקרב והפלא ופלא, ג’ורג’ אינו מרוצה מהופעתו. לא מסופק מהיכולת אותה הציג. הגדילו לעשות הוא ומאמנו, כאשר מיד לאחר צאתם מהכלוב אחרי עוד ניצחון דומיננטי, הלכו מיד לחדר ההלבשה ותירגלו במשך חצי שעה את הטעויות שעשה ג’ורג’ באותו הערב. אלוף העולם.
ג’ורג’ היה ווינר אמיתי שגם אחרי ניצחון, תמיד ידע לתת קרדיט ליריביו. היה (ועדיין, אחרי פרישה – לפחות זמנית) תלמיד של אומנויות הלחימה. תמיד רצה לשפר את עצמו ולא האשים איש מלבד עצמו כשלא הלך (לא שזה קרה הרבה).
שמעון פרס, רה”מ ונשיא המדינה בדימוס לנצח יזכר כלוזר. הוא אפילו קיבל אישור על זה ממפלגתו, אחרי ששאל מפורשות “אני לוזר?” וקיבל תשובה מהדהדת “כן!”. מה לעשות, מר פרס אף פעם לא ידע להפסיד, למרות נסיונו העשיר. קולות הימאים, התרגיל המסריח וכל הג’אז הזה. כמאמר יצחק רבין ז”ל – חתרן בלתי נלאה.
האם נוכל למצוא איזה ווינר שלא יודע לנצח?
בוודאי. בטח שבוודאי. בוודאי שבטח.
מי המנצח התמידי בישראל? הלא הוא המנהיג החזק לעם החזק, האיש עם הבלורית, הקול העמוק, הסלוגנים הבלתי נגמרים והאנגלית המשובחת, הלא הוא מוכר הרהיטים המוכר בעולם – בנימין לבית נתניהו.
מדובר בתופעה ייחודית. אדם ששולט (הוא בעצמו, ממשלתו, או דומיו) ביד רמה בפוליטיקה הישראלית מאז רצח רבין (עם הפסקות קצרות לעשייה לביתו). שימו לב – רק בן גוריון כיהן יותר זמן כראש ממשלה מאשר מר נתניהו. כן, כן. יותר מרבין, יותר מפרס, יותר מבגין ושמיר. יותר מכל ראש ממשלה אחר.
אך אבוי לו למנצח הגדול ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
שתו לו. אכלו לו. התנכלו לו. הרסו לו.
פשוט מדהים. הבנאדם יושב במגדל השן יותר מכל ראש ממשלה למעט בן גוריון, ולמרות כל זאת, השמאל הורס את המדינה, החרדים מוצצים למדינה את הדם, יאיר לפיד במחי יד הורס לו את כל תכניותיו כי רבות הן.
ביום פיטורי צאר האוצר לשעבר, לפיד, הפליא נתניהו באומרו “הממשלה הנוכחית נכפתה עלי“.
מוחי חישב לפרוץ בבכי תמרורים. איך לא ידענו? איך העזנו לבקרו, בעודו מתייסר תחת ממשלה אשר נכפתה עליו? איך לא ידענו להעריך את ההקרבה העצומה? לקחת על עצמו את תפקיד ראש ממשלת ישראל ככה. וכל זה, בל נשכח, אחרי שמפא”י הרסה לו את המדינה והשאירה לו איי חורבות. שכן הליכוד אף פעם לא היה בשלטון מאז פרוש בן גוריון.
ובכן מר נתניהו.
ניצחת. שוב ניצחת ושוב. וב”בחירות” הבאות עלינו כנראה גם תנצח. כי אתה ווינר! אתה יודע לזכות בפרס. אבל…
אתה לא יודע לנצח.
אתה sore winner.
כזה שגם אחרי ניצחון ממשיך להתנהג כמו אנדרדוג. כזה שלמרות היותו בדיוק בעמדה לשנות, מאשים את כל העולם חוץ מאת עצמו בכל תחלואי המדינה עליה הוא ש-ו-ל-ט. כזה שזקוק תמיד להתרכז במה עושים או לא עושים יריביו הפוליטיים, אבו מאזן, אובמה או כל מי שאינו נתניהו.
למד מג’ורג’ סיינט פייר איך לנצח. ובאמא’שך… תעשה כבר משהו עם הניצחונות שלך.
ועד הפעם הבאה, מוזמנים להגיב פה למטה. אצלי לא מצנזרים כלום (למעט אלימות וגזענות).
hebrewsig

אלטרנטיבה

שלום וביטחון לעם החזק היושב בבטחה בבית היהודי,
אז אחרי שהלכנו אחריהם לעבודה, פעלנו במרץ והבנו אחת ולתמיד שיש עתיד ורק הליכוד ביתנו יכול, אולי צריך לקחת נשימה (או שתיים) ולדבר כמה דקות בשקט.
אני מתכתב בפייסבוק עם אנשים מכל קשת הדעות הפוליטיות. לעיתים מסכים. לרוב לא. מה לעשות, יותר מדי משעמם כשכולם חושבים את אותו הדבר. ימין, שמאל, דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים, מתנחלים… כפי שכבר הבעתי את דעתי, כל כך הרבה תגיות חסרות משמעות. כי לכאורה, אמורה להיות לתגיות האלה משמעות עמוקה. ולא כך הוא.
אבל אני קושר את העגלה לפני הסוסים, או את הסוסים לפני העגלה… איך אומרים את זה? קיבינימאט, אני הולך ברגל.
ויכוחים (debates ולא arguments) פוליטיים היו (ונשארו) אחד הדברים שיותר מעניינים אותי. מעטות היו הפעמים שצידדתי במי שהיה באותה עת בשלטון. רוב הזמן אני לא מסכים עם העומדת בראש הפירמידה. עניין עקרוני שכזה. וכאחד שתמיד אנטי (לא באמת, אבל לצורכי הדיון), השאלה ששבה ועולה מפי אלה המחזיקים בעמדה מנוגדת לשלי היא – אז נו, נודניק. רק לבקר אתה יודע. בוא נראה אותך מצביע על אלטרנטיבה!

אה, אלטרנטיבה. בואו נדבר על זה.

נתחיל במין פרט קטן ומרגיז (כי מדובר בנודניק) – אני לא חייב להציג שום אלטרנטיבה. מותר – ואף ראוי – לי לבקר את מי שנבחר (לכאורה) לשרת אותי, כחלק מן הציבור. והדבר אינו מותנה – ואינו יכול להיות מותנה – בהצגת חלופה ראויה.
אבל, אם אנחנו כבר מדברים, אז הנה כמה מילים על אלטרנטיבה. הדקו חגורות ידידי.

אין אלטרנטיבה.

מה?
אין, ואף לא אחד מחברי הכנסת הנוכחית, ולעניות דעתי כל כנסת שתבוא אחריה, שראוי להיקרא ראש הממשלה הנבחר.
המשחק מכור, הכללים נכתבו בלעדינו, ועד שלא ישתנו חוקי המשחק הרי שלא נעבור ב”דרך צלחה”, לא נאסוף 200 ש”ח ועל לבנות בית נדבר בהזדמנות אחרת. המניפולציות שהציבור עובר, היעדר השקיפות, והכסף הגדול מעקרות את ההליך ה”דמוקרטי” הזה. אם כך, מה הפלא שההצבעה שלנו היא תגובה בלתי מותנית למציאות שמיוצרת במיוחד עבורינו, כחליפה בהתאמה אישית, אותה אנו כמובן מעניקים לאנשי החליפות. האנשים החשובים האלה בטלויזיה.
מכך, כמובן שגם אין שום משמעות לתגיות הנ”ל. מה זה באמת משנה, ימין או שמאל? הויכוחים האלה יוצאים מתוך הנחה שאנחנו באמת משתתפים בתהליך הדמוקרטי. אז זהו שלא. זה לא ימין מול שמאל, חילוניים מול חרדים. זה אזרח מול ממשל, משרתים ואדונים, ועד שלא נבין שאת, לא ישתנה פה כלום.
אז מי אני, פלוני אלמוני, שאציע אלטרנטיבה? פעם חשבתי שח”כ זה, או אחרת יכול היה להציג אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי. אבל כולם חלק מהשיטה הקלוקלת. הם לא אלטרנטיבה. הם עוד מאותו דבר.

אז מה האלטרנטיבה?

הסוף לפוליטיקה… כן כן, לימדו אותנו שפוליטיקה זה לא משהו רע, ושיש כאלה ש”מנצלים” אותה למטרות לא מאוד טהורות. אבל כולנו יודעים שזה צואת שוורים. הפוליטיקה היא הבעיה. ולא ברמה הסיסמאית. כמו שאמר דר’ זליכה, השחיתות האמיתית, המסוכנת, היא מניעת ההשתתפות ב”משחק”.
אני שומר לעצמי את הזכות להרחיב יותר בנושא בפוסט נפרד (או אם תרצו, בתגובות). בינתיים כל מה שאני רוצה לומר הוא שהאלטרנטיבה היחידה והמיידית היא לכתוב מחדש את חוקי המשחק. הדרך היחידה לענות על שאלת 64000 הדולר היא לאפשר לאנשים הראויים להתקרא ‘אלטרנטיבה’ להשתתף במשחק.
עד אז, ברשותכם אמשיך לבקר את ביבי, את יורשיו וצאצאיהם, ככל העולה על רוחי, וזאת מבלי להציג אלטרנטיבה.

HebrewSig