משבר זהות

שלום לכם. תודה שקפצתם שוב לביקור.

בתקופה האחרונה – בעיקר לאור ה”בחירות” בישראל – אבל לא רק, אני רואה ושומע המון ויכוחים (שלא לומר מריבות) שסובבים סביב נושא אחד. ולא תמיד המעורבים בויכוחים אלה אפילו מודעים לכך שהם מתעסקים בנושא הנ”ל.

אני מתכוון לנושא הזהות.

אם אקשור את זה ישירות ל”בחירות” וכל התעמולה שניהלו המועמדים למיניהם אז זה מתחיל כמובן בשיוך ל”מחנה אידאולוגי“. מצביעי ליכוד, בית יהודי, ישראל ביתנו – ימין. מצביעי המחנ”צ, מר”צ – שמאל. מצביעי לפיד, כחלון – מרכז וכו’.

אם נניח לרגע לעובדה שאין דבר כזה ימין, שמאל או מרכז, הרי שעמישראל (כפי שאנחנו יודעים) מחולק ל”מחנות“.

בואו נמשיך הלאה.יש גם חלוקה בין אשכנזים, מזרחיים, חרדים, חילוניים ובתוך כל אוכלוסיה כזו, חלוקות פנימיות רבות.

וכמובן שלפני ואחרי הבחירות – מלחמת עולם בין הישראלים. ולמה? כי מישהו כתב משהו על ביבי, ואחר לכלך על בוז’י וההיא אמרה משהו על זהבה, ואח שלה קילל את ליברמן.

מיד מי שמזוהה עם אחד מהנ”ל – מזוהה כי הצביע לו, נזכיר – נעלב, משל הותקף אישית ויוצא להתקפה. לא על דיעותיו של מבקר “נציגו” כי אם על האדם שהביע ביקורת. כאן תבוא גם ההתקפה על ה”מחנה” ה”מנוגד”. משהו כמו – “אתם ה____ (השלם את החסר) ______!

הבעיה היא לא אצל ה”ימני” או ה”שמאלני”. הבעיה אצל כולם. הנה כמה דוגמאות שאני בטוח שנתקלתם בהן בשיטוטיכם ברשת המה זה חברתית:

  • שתוק יא מתנשא! אתה לא יודע כלום!

  • השמאלימין לא דמוקרטי, עדיף שלא תהיה לו זכות הצבעה!

ה”שמאלנים” חושבים שהשמש זורחת מאחוריהם. נדמה להם שהם מורמים מאדם ורוח השכינה שורה אך ורק עליהם ומעניקה להם עליונות מוסרית על ה”ימין“. הם כולם מוסר ואהבת האדם. כמובן שהם מתחברים יפה לגנרלים במיל’ למיניהם שביום מוכרים נשק בכל פינה של הגלובוס, וביום מדברים על ה”שלום”. כמובן שבזמן מלחמה, “נציגיהם” מיישרים קו עם השלטון ובקושי פוצים פה (וכשכבר אומרים משהו, זה כדי “לחזק” את ידי ראש הממשלה).

ה”ימנים” לעומתם עסוקים בבכי וקנטרנות. עוד מעט ואחשוב שהם המדוכאים על פני אדמות, למרות שנציגם המובהק יושב על כס המלכות יותר מכל ראש ממשלה אחר בישראל (למעט בן גוריון – אבל יש זמן). למרות שמאז רצח רבין, רק “ימין” (ואהוד ברק) יושבים בראש הפירמידה המקומית. ראש הממשלה עסוק בהטלת אשמה ודופי בכל מי שאינו הוא, ותומכיו חוזרים על המנטרה. הם כמובן לא טובים יותר מה”שמאלנים“.

עוד ממשבר ה”זהות” הפוקד אותנו.

לפיד רוצה “לשקם” את דרעי. איזה פרופסור פותח ג’ורה על נשים, מרוקאים ושלל נחותים. וה”שד העדתי” יוצא מהבקבוק (כאילו אי פעם היה בתוכו). השבט הלבן השולט בכיפה רוצה שיעזבו אותו כבר מכל הדי די טי הזה, ונמאס לו שהשחורים האלה מתעקשים להעלות על סדר היום את מציאות חייהם. ואחרי שהם (השחורים) הולכים ומצביעים שוב ביבי, אומרים להם לשתוק (או לקחת ציאניד) כי הם הביאו את זה על עצמם. ואולי כדאי להחליף עם. כמובן שלא נשכח את רבנו גרבוז ומתק שפתיו ושאר פנינים נבחרות.

(רק נזכיר תקיפה פיזית של יהונתן גפן ושלל ה”ברכות” שקיבלה אחינועם ניני עם נחיתתה בארץ הקודש.)

ופה אני נזכר בתרגיל מחשבתי שעשו לנו בביה”ס.

לא יודע אם נשאלתם פעם מה אתם מרגישים יותר – יהודים, ישראלים, ציונים? תרגיל מעניין. במיוחד לאור העובדה שהאופציה “בני אדם” לא הופיעה שם. כמובן שהיותנו בני אנוש נלקחה כמובנת מאליה, אבל למה רק שלושת אלה? ומי שלא ציוני? ומה זה בכלל ציוני? האם ציוני זה מה שחשבתם?

אני רק שואל, לא עונה. אתם בהחלט מוזמנים לענות בעצמכם.

והנה אני רואה שלל תגובות של ידידי בפייסבוק, או של פרשנים בתקשורת שקוראים לכולם להירגע כי זה רק דיבורים.

ואני רוצה לומר שכן, אלה רק דיבורים של אדיוטים שימושיים. ומסכים שכדאי שכולנו נרגיע את האוירה. אבל לא פה הבעיה.

עצם הבעיה היא עם יצירת הזהויות האלה והשיוך המלאכותי שלנו לתוכם. וזה לא קשור לדיבורים או למעשים. זה קשור להפרד ומשול. כל כך קל לגרום לנו להתעסק יומם ולילה בפילוג ופיצול ולא להשאיר לנו זמן, או פתיחות לחשוב על בעיות העומק. כשאנחנו במגננה או מתקפה – בהתאם ל”מחנה” ה”אידאולוגי” או ה”אנתרופולוגי” שלנו – הרבה יותר קל לשלוט בנו בצורה אפקטיבית. הרבה פחות סביר שנוכל לפתח מודעות אמיתית.

ועד הפעם הבאה, אתם מוזמנים להשאיר תגובות (אבל דיר באלק, אני מרוקאי סכין), לשתף (אלא אם אתם פרסים קמצנים) או לעשות לייק (כמו פולנים טובים, ומה יגידו השכנים?). מה שציוני בעיניכם.

HebrewSig

Advertisements

(בין קודש לחול (צא ולמד

שלום עליכם אזרחי אומת הפייסבוק לדורותיו.

היום אנסה לערבב קצת בין קודש לחול ובין פייסבוק לדברי חכמים, דבר והיפוכו.

אחד הדברים שמתרחשים באופן יומיומי, שעה שעה מעל קירות הפייסבוק הוא כניסת ה”דיון” (בהמשך אתייחס למרכאות) לשלב ה”הוכחות“. אתם יודעים, כשמישהו מעלה טענה ונדרש אוטומטית על ידי מי שאינו מסכים איתו לספק “הוכחות”.

כמובן שלבוא ולקבוע עובדה ללא שום תימוכין זה חצי עבודה. נכון שראוי שכל טענה של פלוני אלמוני (ובינינו – רובנו פלוניים אלמוניים אחד לשני ברשת) תהיה מגובה בנימוק רציונלי כלשהו. ונכון שעצם היות הטענה של מי מבינינו – אין זה אומר כי היא נכונה. ונכון שיש – בהחלט – מקום לחילוקי דעות. ונכון שניתן לאתגר אחד את השני על מנת להניע “דיון” קדימה.

אמה-מה?

ה”דיונים” בפייסבוק כבר מזמן פסקו מלהיות דיונים, וכמיטב המסורת האנושית, הפכו לתחרויות (במקרה המה זה אופטימי) או מלחמות עולם (בסטנדרטי).
אתם לבטח מכירים את ההתנצחויות האלה. אחד מעלה טענה, השני מנסה לסתור, השלישי תומך בראשון, הרביעי בשני והתגובה השבע עשרה היא בדרך כלל “שתוק יא _____. מי אתה בכלל יא _____?!!!!111!!4141!!

זה השלב בו אני בדרך כלל נעלם מהשרשור (אם בא לכם לגרש אותי, הנה כך).

נניח שלא הגענו לשלב התקיפות המאוד אישיות. נניח שאנחנו עדיין בשלב ה”הוכחות”. פה אני רוצה לגייס דברי חכמים.

צא ולמד” אומרים לנו. ומה הפירוש? ממש מה שאמרנו – “צא ולמד”.

האם אחריותי ללמד את כל התורה כולה כדי לשכנע מישהו? אני בא בטענה שנראית למישהו מופרכת. אני נותן כמה טיעונים ולעיתים איזה קישור או שניים כדי לתת הקשר כלשהו. לא מספק? סבבה. אני מעלה הרהור, טענות, אמירות. מדוע אני מדבר? כדי לגרום למישהו לחשוב. לא רוצה? גם סבבה. אבל לא עלי מוטלת האחריות “לספק הוכחות”. אני לא נביא, לא מנהיג (וגם לא רוצה) ולא חניך תורן. אני מעלה תהיות. מעניין אותך לדעת עוד?

בבקשה – צא ולמד.

ואל תקרא לי “מתנשא” בבקשה. אני לא מורה. לא מתפקידי לחשוב עבור אף אחד. אתה בהחלט רשאי להמשיך ולחלוק עלי. לעומת זאת, אתה יכול ללכת ולבצע את עבודת המחקר בעצמך. למדתי שרק מתוך סקרנות אמיתית ואישית, שיניתי אי פעם דיעה לגבי משהו. אף אחד לא פקד עלי לחשוב כך או אחרת. לפעמים, אחרי שאני שומע טיעון, אני בודק האם יש דברים בגו’. השתכנעתי? סבבה. לא השתכנעתי? גם לא קרה כלום. אבל את עבודת המחשבה לא הטלתי על הטוען.

וכאן נחזור רגע למרכאות שהצבתי סביב המילה “דיון”.

מהי מטרת דיון? נדמה לי שיש לנו הגדרות שונות למונח.

לטעמי דיון הוא פלטפורמה לעידוד מחשבה ותו לא. דיון הוא לא ספורט בו יש תוצאות של ניצחון, הפסד או אפילו תיקו. זו תחרות. כשמשלבים בתחרות הזו אלימות זה כבר מלחמה.

לא. דיון נועד בדיוק למה שהוא טוען – לדון. לדבר, לחלוק ולהסכים. לעיתים נשמע טענות כאלה ואחרות שלא עולות בקנה אחד עם מה שאנחנו מאמינים בו. ולכן, המלצה שלי – צא ולמד. בדוק מדוע אתה מאמין במה שאתה מאמין. האם המקור שעליו אתה מסתמך אמין? האם מספיקה בדיקה כמותית (כמה פעמים עולה טענה X?) או שמא מספר הפעמים והקשרים בין המקומות בו היא עלתה רק מעידים על ההיפך? ומה בנוגע לשתיקה? האם העובדה שמקור זה או אחר נמצא בשתיקה רועמת בנושא מסויים יכולה להיות משכנעת?
ויותר מכל, האם יתכן שדברים קורים בואקום? האם יתכן שהכל “מקרי” ובלתי תלוי? האם לא עולה על הדעת שבין ידיעה א’ לידיעה ב’ יש קשר, אפילו אם הן מתעסקות בדברים שלכאורה שונים אחד מהשני? האם יכול להיות שיש סיבה מדוע ידיעה מסויימת מופיעה? ובמקום ההופעה שלה?

יש המון שאלות שהייתי ממליץ לשאול את עצמנו. מה שאני לא ממליץ הוא לקחת משהו ככתבו וכלשונו ללא להביט בתמונה הגדולה ובהקשר. ולשים לב טוב טוב למה שאנחנו אוהבים לקרוא – הנרטיב.

סגנון הדיון הוא משהו אחר. יש שמשתמשים בהומור, או בסרקזם (לא עובר טוב כטקסט כתוב). יש כאלה רציניים יותר. יש תקיפים יותר או פחות. הכל טוב, עד גבול האלימות.

ואם אני מדי פעם חוטא בחוסר סָבלנות, עמכם הסליחה. צריך גם לזכור באיזה מדיום אנחנו פועלים – פייסבוק. לא בדיוק המדיום כדי להתחיל כל תגובה בשרשור בעבודת דוקטורט כרקע… בואו נזכור שזו “רשת חברתית” ושאנחנו מקושרים בעזרת “בקשות חברים” 🙂

בברכת “צא ולמד” אני מזמין אתכם להגיב, לשתף ואולי גם לתת בלייק (גם פה יש).

שבוע טוב.

HebrewSig

“מדריך הטרמפיסט ל”בחירות 2015

שלום לכם,

דממה יחסית נפלה בצד העברי של הבלוג מכמה סיבות. עבודה, כתיבה, נושאים שהצריכו התייחסות בלועזית וכמובן השיעמומון הזה שנקראה מערכת הבחילות לכנסת השמונה מאות (איזו כנסת זה יוצא באמת?).

אבל כל זה היה נכון עד ליום חמישי האחרון בו התכנסו להם ראשי שמונה מהמפלגות (לכאורה) שאמורות להיכנס לכנסת הבאה עלינו לרעה.

כמובן שלמילה אחת ממה שנאמר שם אין שום משמעות לחיי הנתינים בארץ הקודש. כמובן שהכל הצגה. ומתוך כך, הנה המלצתי, למי להצביע, לפי מצעי המפלגות (לכאורה) כפי שלכאורה התגלו ב”עימות” ה”מסקרן”.

ואלה שמות:

  • ישראל ביתנו” בראשות אביגדור “ערבים ושמאלנים החוצה” ליברמן – כל מי שרוצה מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל, לגרש את הערבושים ולעשות עוואנטות של גבר על שאר העולם, ובכל זאת לא רוצה להצביע למרצ כי הוא לא רוצה לצאת שמאלני הומו.

  • יש עתיד” בראשות יאיר “אפילו את ‘זאת לא השאלה’ גנבתי מביבי” לפיד – כל מי שלא מצא סיבות מספיק טובות לספר לשכן העני שלו למה הוא נוסע ברכב מודל 2017 כשלשכנו אין כסף ללחם, יוכל למצוא את כל התירוצים בדף המסרים פה. ועל הדרך גם יעסוק בשיקום מרוקאים דתיים עבריינים עם כיפה והשלמת בגרויות. (גילוי נאות: הכותב לא השלים בגרויות, אבל עשה מכינה חבל”ז).

  • יחד” בראשות אלי “רק לא אריה” ישי – כל מי שרוצה אחדות בעם, חוץ מערבים, שמאלנים מנייקים, וסתם לפלפים. כל מי שרוצה שלום, חוץ מערבים, שמאלנים מנייקים, וסתם לפלפים וגם כן כל מי שלא מסמפט כל כך את דרעי אז בכיף.

  • הרשימה המאוחדת” בראשות איימן “מי???” עודה – ערבים (כאילו דה?), שמאלנים בוגדים מדרג א’ (אלה שליברמן יכניס לתאים. טלפון. תאי טלפון.) ו… זהו.

  • מרצ” בראשות זהבה “בעור כבש” גלאון – כל מי שרוצה מה שליברמן מוכר אבל רוצה להיראות מתקדםמצפונינאור ועדיין לא התעורר משנת המטריקס. שמאלנים בוגדים מדרג ב’ (אלה שיקבלו תא טלפון פרטי + כמה אסימונים שיוכלו להתקשר לחברים הערבים שלהם בעזה).

  • ש”ס” בראשות אריה “רק לא אלי” דרעי – מזרחים, דתיים וכל מי לא סובל את אלי ישי.

  • הבית היהודי” בראשות נפתלי “מה שליברמן אמר רק על אמת” בנט – מצביעי ליברמן על סטרואידים.

  • וכמובן “כולנו” בראשות משה “שקר כלשהו” כחלון – כל מי שלא הספיק לו לפיד, וגם יאיר לפיד לא הספיק לו.

בלטו בהיעדרם מה”עימות”:

הליכוד” בראשות בנימין “יורה לעצמי ברגל” נתניהו – אף אחד. כאילו מה? לא ברור שהוא עושה הכל כדי לפנות את המשכן? עבר זמנו.

ו”המחנה הציוני” בראשות יצחק “חחח…. זה יהיה ר”מ… די… הרסתם אותי…” הרצוג – אף אחד. בואו נראה איך הבחירות עובדות באמת…

התנצלותי הכנה לאלה ששמם הודר מהרשימה מטעמי חוסר עניין לציבור, שיכחה או התעלמות במפגיע.

זהו בינתיים. מקווה שעזרתי למתלבטים. ועד הבחילות, שיתקיימו הפעם ביום מטריקס הקדוש… היו שלום ותודה על הדגים.

HebrewSig

המשחק הפוליטי – בחירות 2015

שלום לכם וברוכים השבים. היום, בואו נשחק במשחק שכולנו מכירים – בחירות כלליות לכנסת ישראל.

החוקים מוכרים לכולנו. כל אזרח מעל גיל 18 רשאי להצביע, כל אחד יכול להטיל פתק אחד לקלפי. הקולות נספרים ומתורגמים למנדטים. סך כל המנדטים הוא 120. הנשיא בוחר את ראש המפלגה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב קואליציה ומטיל עליו את המשימה לעשות כך. וכן הלאה וכן הלאה.

לפני הבחירות, המפלגות רשאיות לנסות ולשכנע את האזרח להצביע עבורן בעזרת כלי תעמולת בחירות מגוונים (תשדירי בחירות בטלוויזיה, מודעות בעיתונים, מדיה חברתית ושאר ירקות).

כראוי לדמוקרטיה היחידה במזה”ת, כולנו מוזמנים להשתתף במשחק ולהרגיש שתרמנו את חלקנו בקביעת עתידנו. אני ממש דומע לאור המחשבה האצילית הזו, בראותי את גלגלי השיניים של השיטה הדמוקרטית בפעולה.

אבל לפני שאפרוץ בבכי תמרורים מרוב התרגשות והתפעלות מחזון אחרית הימים הזה, אני נזכר שזה משחק. וכמו כל משחק, יש לו מטרות שונות. הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחיםמנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק.

אני לוקח הפסקה מתודית ברצף המחשבה הזה, כדי להתחיל במשחק. עוד נחזור לנקודה הזו בסוף. בינתיים, רק זכרו – מדובר במשחק. משחק פוליטי. מילים כדורבנות.

בפנינו עומדת הבחירה – מי מבין האצילים שמתנדבים לחרף את נפשותיהם עבורנו ראוי לקולנו? למי להצביע? את מי להמליך? הרשו לי להכניס את הראש החולה שלי למיטה העוד יותר חולה הזו. סדר המפלגות אקראי לחלוטין (איך שבאו לי בראש באותו רגע).

הליכוד

נתחיל במפלגה השלטת. הליכוד – מפא”י החדשה? חולשת בעזרת מקורבים על כל חלקה טובה? מפלגת ה”לא תעשה”? מפלגת ה”המפא”י אשמה?” מפלגת חורבן היחסים עם ארה”ב? מפלגתו של המלך נהנתניהו השלישי? לכם אתם רוצים שאצביע? אגב, השם לא נראה כל כך מתאים. “ליכוד”. מה כל כך מלוכד בדנונים והארדנים וחבר מריעיהם? כדאי לשקול מחדש.

העבודה

מפלגת האבוּדה פשטה את הרגל. החל בסכינאות הפנים מפלגתית, המשך בזחילה חוזרת ונשנית לקואליציות שונות ומשונות, וכלה בחבירות אומללות לכל מיני מריעין בישין. אופוזיצית-שמאל שתומכת במלחמה, ש”לכאורה” טובעת בעצמה בים של שחיתות. לא אמת ולא נעליים. שקר החן והבל היופי.

יש עתיד

האומנם יש? בעלת פטנט בישראל. בנה לך מפלגה. והרי הצעדים – הרכב לך מפלגה של חבר’ה. הצג אותם אחד, אחד כאילו מדובר בפרומו לסדרת טלויזיה. הרכיבים: ראוי אחד “ביטחוניסט”, אחד “כלכליסט”, אחד “פילוסוף”, אחד “דוס מחמד”, אחת “אישה כנועה”, ואחד שאינו יודע לשאול. מצא נושא בראש סדר היום. רכוב עליו השכם וערב. מצא שם קליט וקדימה לדרך. את הפטנט של דיקטטור שקובע בעצמו את רשימתו הם ירשו מועדות מסדרות למיניהן וליברמן. הכל ברור? אוקיי. אה. חוץ מדבר אחד – מה בדיוק אתם רוצים? אנטי חרדים, אנטי-אנטי (לפיד לא דוגל בחרמות), בעד מלחמה ונגד מלחמה, בעד “קפיטליזם של חמלה” (סוג של אוקסימורון). וכמובן, הכי חשוב – לימדו מהר את החוקים של ה”פוליטיקה החדשה”. שיעור מאלף לאזרח בקבלת אחריות על מחדלים. יש עתיד. לא בבית ספרנו.

הבית היהודי

מה בדיוק יהודי בבית הזה? לא, באמת. הכיפה של בנט? העיניים של איילת שקד? השותפות המלאה לאידאולוגיה קפיטליסטית חזירית? זו המכילה את הנשך, רדיפת העני, הפרשת מעשר לעשירים? לא נשמע כל כך יהודי. מפלגה שבראשה אדם אחראי, כזה המעריך את יחסי החוץ של המדינה? בעיקר עם שותפתה הגדולה ביותר? כזה היודע להאשים את שותפו (האח לבית היהודי של לפיד) בלקיחת קרדיט (דרך אשתו) אך גונב קרדיט בעצמו? האח הלא מתנצל? סליחה, אח שלו, לא מספיק יהודי בשבילי.

ישראל ביתנו

נראה לי חובב סקי, ליברמן. מאגף מימין, חותך לשמאל, דופק רייס במרכז ושוב חותך הצידה, מתיז ערימת (שלג) צוננים בעיני הציבור. לכאורה נאשם בכך, לכאורה חצי ממפלגתו מואשמת בזה, לכאורה מפלגה שיש לה משהו שונה לומר לנו על החיים בארץ הקודש. ליברמן בפוליטיקה כבר שנים ארוכות. עדיין מנסה להבין מה הוא לעזאזל רוצה. עד שנפענח את מצע המפלגה (או עד לפירוקה), אניח לפתק הזה בצד.

מרצ

מפלגת ה”שמאל”. מפלגת “זכויות האדם”. אה, זאת שגיבתה את ראש הממשלה במהלך צוק איתן ללא הסתייגות? השמאלנית הזאת? לא יותר מדי מרץ ניכר מהמפלגונת הזו. הבלחה אמיצה של אילן גילאון לגבעת עמל ו…זהו. אופוזיציה לוחמת? כפי שנראה, תהווה פלאג-אין לקואליציה הבאה (כפי שכבר היוותה, לפחות בהתנהלותה עם זו הנוכחית). לא חש כל מרצ להצביע למרצ במרץ.

ש”ס-אלי ישי

כאילו ישראל ביתנו רק בגרסא החרדית. דרך אגב, למעט שמות משפחה, מה בדיוק מזרחי במפלגה הזו? מה מבדיל אותה מכל מפלגה חרדית אחרת? ומה בדיוק יבדיל את מפלגתו של ישי מש”ס? נראה שקיומה בא כדי להצדיק (לפחות למראית עין) את טענותיהם של שונאי החרדים למיניהם. בזבוז קול.

חד”ש

היי, מה חד”ש? מה בדיוק עושים בחד”ש? תגידו, חד”ש זה המר”צ החד”ש? יעני שמאל-שמאל? זה שמאל לאנשים שחושבים יותר מ”הארץ”?

חרדים

סליחה על ההכללה. פעם זה דגל התורה, תמיד אגודת ישראל, יהדות התורה. זה ממש לא משנה, מכיוון שאם ישנן מפלגות שעושות בדיוק את מה שהן אומרות, כאלה המייצגות את ציבור בוחריהן בצורה מקסימלית, הרי אלה החרדים. הרבה יותר יהודי מבנט, אבל קצת יותר מדי בשבילי.

ערבים

שוב, סליחה על ההכללה. זה נובע מהעובדה שאין למפלגות האלה שום יתרון על אלה ה”יהודיות”. לא מצאו שם פטנט חדש כזה שמבדיל אותן משאר ים הפוליטיקה המאוסה. אולי האנטגוניזם המובנה. טוב, הייתי שמח לעלוץ בעקיצותיהם את השלטון אם אלה לא היו בוחנות מחדש את גבולות חופש הביטוי. יתרה מכך, לעניות דעתי – הן כושלות במילוי תפקידן המרכזי. ומשום שאין חד”ש גם פה, לא בוחר.

כולנו

לפני שכולכם מתנפלים. לא, אין שום דמיון ב-כ-ל-ל ל”יש עתיד”. אין שום דבר במשותף לשתי המפלגות הבכלל לא אופנתיות האלה. הכחלון על הסוס הלבן אפילו לא העלה על דעתו לרכוב על נושא פופוליסטי אל עבר השקיעה. הוא לא חולם על להציג את רשימתו אחד, אחד כמו בפרומו לסדרת טלויזיה. אז מה דומה ל”יש עתיד”? כלום! הנה עוד ניגוד. בעוד לפיד אינו דוגל בחרמות, הנה כחלון הכריז בצורה הברורה ביותר שאינו פוסל איש. עכשיו ברור למה זה שונה? טוב. אז הגרסא הפחות אשכנזית-אליטיסטית של “יש עתיד” תומכת בשוק חופשי ש”מחזיר את הכוח לידי האזרח” (ממש כמו בנושא המאוד לא פופוליסטי של סלולר, כן?). שזה שונה לחלוטין מהקפיטליזם של חמלה של האשכנזי הזה מהטלויזיה.מבולבלים? טוב מאוד. כי זה בדיוק מה שכחלון רוצה. אני, ברשותכם לא אתבלבל וגם לא אצביע “כולנו”.

נראה לי שדיברנו על כולם.

אז עכשיו נשאלת השאלה הצפויה – נו אז אם אתה רק שלילי ורק דברים רעים יש לך להגיד על כולם, אז למי כן? והאם בכלל להצביע? קודם כל אתם מוזמנים לקרוא מה דעתי בנושא ה”אלטרנטיבה”.

עכשיו, זוכרים שהבטחתי לחזור לנושא המרכזי – המשחק? אז הנה, אני מקיים את הבטחת הבחירות.

כל הכתוב מעלה היה כמובן חלק מהמשחק. המשחק הזה שבו אומרים לנו “לכו להצביע!” ו”לכו להשפיע!” ו”תנו לנו את הכוח לשנות!” ומסתכלים עלינו דרך משקפת של חיידקים ומצחקקים על איזה וויסקי און דה רוקס, בעוד אנחנו גוררים רגליים לקלפי ומשמידים עוד חצי יער במשחק המזוייף שנקרא: הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בתאגיד המתקרא “מדינת ישראל” הכל קבוע מראש. הם, כמו אוהדי בית”ר מהמערכון המיתולוגי של הגשש, רוצים לקבוע מה תהיה התוצאה, מי יהיו השופטים, מה יהיה הקהל ומה יהיה מזג האויר. ההבדל הוא שהם גם מקבלים את הדרישות הללו. טוב, חוץ ממזג האויר (אבל עובדים גם על זה).

ואנחנו מה?

זוכרים מה מטרות המשחק? הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחיםמנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק. מעסיק אותנו כל הויכוח הפוליטי העקר הזה. אלה “ימניים” ואלה “שמאלנים”. זה יחלק את ירושלים, וההיא תכבוש את דמשק, וכן הלאה וכן הלאה.

לא הוא יחלק ולא ההיא תכבוש.

הוא והיא יעשו בדיוק, אבל בדיוק מה שיאמרו להם לעשות, ראשי התאגיד.

ובינתיים? בינתיים אנחנו נתעסק בלריב עם עצמנו. בינתיים כתבות בעית-הונים ייטו את דעת הקהל לפה ולשם, לפי צורכי הדירקטוריון. ובשעת הכושר כבר יהיה בסדר. זאת אומרת, יהיה בסדר לשחקנים. אנחנו נמשיך לרוץ בסיבובים מסביב ללוח, חלק מאיתנו יעבור ב”דרך צלחה” ויקבל כמה ג’ובות, חלק ילך לכלא וחלק סתם יסתובב במעגלים, ישלם מיסים ושכ”ד וקנסות בריבית נשך כל פעם שידרוך על איזו משבצת של איזה בר-הון.

והכל בחסות השילט-הון.

אז רגע, לא להצביע?

להצביע, בטח שלהצביע. לא להצביע זה פאסיבי מדי. זה “ללכת לים”. ללכת לקלפי, ליטול פתק לבן ולומר להם “זוּבי!”. זה לא ישנה את הרכב הממשלה באה. אבל זה ייסַפֱר.

אתם מוזמנים לספר לי למי אתם מצביעים ולמה, או כל העולה על דעתכם (למעט אלימות וגזענות) ממש פה למטה.

HebrewSig

שמאלני, ימני ודו-מיני

שלום שלום,
הבלוג שיחק “דום שתיקה” בשבועיים האחרונים לרגל נסיעת עבודה, ומיד אחריה שפעת ימח שמה וזכרה. אני מקווה ששני הדברים מאחורי, ונוכל להמשיך לנהל את מערכת היחסים האפלטונית שלנו כאן מעל גלי האינטרנט.
לא מזמן היה פה יום כיפור, וכמו רבים וטובים (וכמה לא מי יודע מה טובים גם כן) גם אני הייתי עסוק בקצת אינטרוספקטיבה יהודית טובה. ככה במהלך החג הגעתי להבנה שיש מצב שחטאתי קצת. בתום לב כמובן, אבל חטאתי just the same.
חטאתי בכך שדיברתי לא מעט על ענייני ימין ושמאל. ולא כי אני לא מאמין במה שאני אומר – אני בהחלט כן. אלא שהרי הגענו לא מכבר למסקנה הברורה שמשקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
דיברנו על הסחות הדעת. אבל אולי הגיע הזמן לדבר גם על גניבת הדעת שמבצעים בנו.
אני לא הולך לחדש לאף אחד כלום כשאצטט מתוך ויקיפדיה (יען כי אני עדיין עצלן אחרי אותה השפעת):

הפרד ומשול הוא מונח בפוליטיקה ובסוציולוגיה שמקורו בלטינית “divide et impera”. משמעותו צירוף של פסיכולוגיה מדינית, אַסְטְרָטֶגְיָה צבאית ואסטרטגיה כלכלית שלפיהן ניתן להשיג ולשמור על עוצמתו של השולט על ידי פיצול העוצמה המצויה בידי האחרים לנתחים קטנים. כל נתח שייווצר כתוצאה מהפיצול יהיה בעל עוצמה נמוכה מאשר הגוף שהיה קיים בעבר. השימוש במונח מקובל גם לכינוי השיטה, שלפיה מונעים מגופים קטנים להתאחד ולהשיג עוצמה רבה יותר, מאשר בהיותם במצבם העכשווי. כך נמנעים ממצב שבו יש לפרק גופים גדולים, תהליך שהוא קשה לביצוע.

ולמה אני מצטט אתרים מפוקפקים?
בעיקר כי הגיע הזמן שנכה על חטא. על כך שאיפשרנו לשליטינו מימים ימימה לפצל אותנו ל”מחנות“, “צדדים“, “מגזרים“, “מגדרים“, “סקטורים” ועוד הרבה מילים גסות.

דוגמאות? בבקשה:

מתנחלים” – מה מתנחלים? מי מתנחלים? אה, האנשים האלה שממשלות ישראל לדורותיהן שלחו להתגורר בשטחים שאף פעם לא סופחו למדינת ישראל? (גילוי נאות: עבדכם הדי נאמן התנחל חמש שנים בפתחת רפיח החלומית). לרגע חשבנו שמדובר על פיראטים שהלכו ו”התנחלו” להם בכל מיני מקומות. אפשר (ואף רצוי) לחלוק על רבים ממעשיהם של חלק מתושבי הגדה, אבל השם “מתנחלים” לא ראוי. כי אם הם מתנחלים, אז מה הם תושבי יפו וחיפה ועכו ועוד ועוד? אבל צריך למתג. ובחייאת – איך מתלבש “מתנחבל” הא? מתגלגל טוב על הלשון.
חרדים” – אויי גוואעלט!!! ח-ר-ד-י-ם! כבר מפחיד הא? ואלה באים עם החליפות של האיומים פרה-אינסטאלד. מוזרים כאלה, עם כל מיני אמונות טפלות. ומה עושים חרדים? כמובן – גונבים ממנו את האוכל ישר מן השולחן. והם לא משרתים בצבא! פרזיטים! ולא עובדים! שוב, אפשר (ומה זה רצוי) לחלוק על חלק ממעשיהם ודבריהם. מותר בהחלט לברר איך ניתן לשלב אותם יותר ב”שוק העבודה” (אם כבר מדברים על מושגים ערטילאים). אבל דחיל ראבק – הנה אני מביא לכם עשרים אלף עובדים. יש לכם עבודה בשבילם?
מחנה השלום” – אחחח, איזה כיף להשתייך למועדון האליטיסטי הזה. זהו כמובן המקום היחיד בעולם בו רוצים שלום. כי כל מי שחושב אחרת לא רוצה בו.
המחנה הלאומי” – הגב מזדקף (אצל הבנים לא רק הגב) למשמע השם המחייב הזה. זהו כמובן המועדון האקסקלוסיבי של הציונים, וכל מי שלא שייך – בוגד!
ימין ושמאל” – מכירים את העוקץ של הנסיכה הניגרית? אוי, אני מסכנה, הרעים רוצים להרוג אותי ואני חייבת להוציא את הכסף מגבולות המדינה. נתקלתי בשם שלך… איש אלמוני שאף פעם לא ראיתי, פגשתי או שמעתי עליו בחיי, ורק אתה פלוני יקר יכול לעזור לי. ככה זה עובד כמעט אחד לאחד, וכמו הקזינו – הבית לא מפסיד. יש כמה קליינטים שיוצאים מורווחים כמובן (חלקם בעזרת הבית, וחלק באמת מזליקי כי הצליח לו). אבל הרוב המכריע (שימו לב, זה אנחנו) – יוצא בלי התחתונים, עם האנגאובר רצחני, אבל כשחוזר הביתה לספר לחבר’ה הוא זוכר רק את אורות הניאון המנצנצים והמארחות עם המחשופים הנדיבים.

ימין ושמאל. הפרד ומשול.

משקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
מייצרים משברים, מציעים פתרונות, מפלגים אותנו למחנות, משסים אותנו אחד בשני, ובזמן שאנחנו מסונוורים מאורות הניאון האלה, שולחים ידיים לכיסים שלנו ומוודאים שנמשיך לבוא ולהמר במיטב פתקינו בקזינו הזה שמתפאר בשם “בחירות דמוקרטיות”.
אז מה זה שמאלני, ימני? זו כמובן החלוקה שהמוח שלנו מורגל אליה. אני רואה את עצמי כמי שמחזיק בדיעות “שמאליות”, אבל כמובן שזה לא אומר כלום – ומכאן ההכאה על חטא. בסופו של יום אני איש פשוט ואלמוני. כמו כל אדם אחר בעל דיעות. והייתי שמח אם היו מאפשרים לנו לנהל דיון הגון והוגן, תוך כללי משחק נקיים והוגנים.
אך כמובן, ה”הפרד ומשול” הזה לא בא משום מקום, ויש לו מטרה ברורה. לוודא שאנחנו עסוקים במריבות קטנוניות (באמת קטנוניות), תוך שימוש באיומים קטנים וגדולים כדי ליצור את האשליה של ויכוח אידאולוגי. מתוך ה”אידאולוגיה” הזו – יותר נכון, תוך שימוש ב”אידאולוגיות” האלה – יוצרים את התוצאות הרצויות.
הרצויות למי שבאמת חשוב. רמז דקיק – זה לא אנחנו.
אחת השאלות החביבות עלי בתור כותב היא כמובן “מה היה קורה אם?” – ובכן, מה היה קורה אם היינו מחליטים להפסיק לשחק לידי השליט? מה היה קורה אם היינו מאחדים כוחות לשם הטיית מאזן האימה ממצב בו העם חושש משליטיו למצב בו השליט ירא את עמו (קוראים לזה – דמוקרטיה)?
האמינו לי, כל אלה ה”מתנחלים” בבית הנבחרים, הכי “חרדים” מהמצב בו המחנה הלאומי רודף השלום מרים את קולו ודורש את הכוח שמגיע לו. דמוקרטיה – לא שלטון הרוב, כי אם שלטון העם. לא מנהיג חזק כי אם עם חזק.

עוד על ימין, שמאל ושקרים נוספים:

1. שקרניקים
2. על הבדלים בין שמאלני וסמולני
3. המטריקס
הבמה שלכם, הערות, קושיות, נאצות, הכל פה למטה בלחיצת כפתור.

HebrewSig

אבות יאכלו בוסר

שלום שלום,
ברוכים השבים רבותי. ומכיוון שנחה עלי הרוח, אפתח בציטוט:
“א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. ב מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה.” יחזקאל פרק יח
אל דאגה, לא מדובר בפוסט על יהדות או כל דת אחרת. פשוט המשפט הזה כל כך מתאים לעניין לשמו התכנסנו כאן. כמובן שבסוף, אם תרצו, ניתן יהיה לחזור ולקשור הכל ליהדות ואיך אנחנו רחוקים מרוחה האמיתית כפי שברור לכל מי שאך ירצה להביט במציאות חיינו. אך די לצרה בשעתה. היום נתחיל (או אולי נמשיך) לדבר על צרה אחרת וכנראה גדולה יותר.

Teenage wasteland

מתוך אחד השירים היותר טובים של “המי”. פיט טאונסנד הסביר את פירוש הביטוי כתיאור של בזבוז הנעורים של הדור שלו (ילדי הפרחים) ואיך, במקום ליצור שינוי אמיתי, הם השאירו לדור הבא אחריהם עולם קפיטליסטי, אופורטוניסטי וציני. אם רק הדור הזה היה האחרון לאכזב את הבאים אחריו
בישראל המצב קצת שונה – חייבים להודות – קשה לבוא להורים שלנו בטענות על שבזבזו את זמנם. ההורים שלנו בנו וחיזקו את המדינה הצעירה, הגינו עליה בחירוף נפש והתמודדו עם משברים שלנו – עם בעיות העולם הראשון שלנו – לא בטוח שיש את הרצון להתמודד עימם.
מה גם שרבים מהורינו הגיעו לכאן מכל מיני מקומות אחרים, ובנוסף להתמודדות עם כל האתגרים שמלווים בשינוי גדול כזה – לרבות מצב כלכלי רעוע, אי ודאות כללית וקשיי היקלטות “נורמליים” – הם היו צריכים להתמודד עם היחס אותו קיבלו מהממסד.
תגידו מה שתגידו, המזרחיים שעלו ארצה עם קום המדינה לא קופחו. קיפוח הוא לא המושג בו הייתי משתמש. להיות מקופח זה להיות זה שלא נשארה לו במבה בשקית כשמחלקים ל”כל” הילדים. הם לא קופחו. הם – מיד אחרי שרוססו בדי די טי – הופלו בשיטטיות וברשעות. הם סובנו בסיפורי אלף לילה ולילה כדי לשמר את הרוח הציונית והם האמינו ושתקו מספיק זמן, כדי שהקיבעון יווצר. אני לא מתכוון להרחיב יותר מזה בעניין, כי זו רק חלק מהפתיחה.
עוד דוגמא? עולי בריה”מ. על כמה דוקטורים מטטאי רחובות שמענו? דוגמא קלאסית לבלבולי המוח שעשו כל מיני שליחי סוכנות ושאר שלוחות הממשל. בואו לישראל, ארץ זבת חלב ודבש (רוצה לומר – ארץ אוכלת יושביה עם חלב ודבש). באו. ומה? מדינת ישראל היתה ערוכה לקלוט עליה בסדר גודל כזה? עם יכולת תרומה אינטלקטואלית כזו? (ולא, אני לא משווה לאף אחד – באופן ספציפי, רמת ההשכלה של עולי בריה”מ גבוהה.)

שוב, שוב, שוב. שוב השקר הזה

אנחנו מתווכחים כל יום, כל היום על ענייני אקטואליה. ימין-שמאל, כלכלה, ביטחון, חברה. מתחפרים בעמדותינו ולפעמים “מתפכחים”. תמיד מצחיק אותי לראות איזה “סלב” או סתם מכר ש”פעם היה שמאלני” או “פעם היה ימני” ו”התפכח”.
ממה ההתפכחות? מדעות כאלה ואחרות. בהחלט מכובד להיות פתוח לשנות דיעה. יתרה מכך, היכולת הזו, לנתח ולאתגר את הפרדיגמות בהן האמנו פעם ולהחליט שהן לא מחזיקות מים – זו איכות שלא רבים יכולים להתהדר בה. ועל כן – סחטיין למי שכן.
פה נתחיל לדבר על הבעיה האמיתית.
מורפיאוס – מנהיג המרד מהסרט המצויין “The Matrix” מציע לגיבורנו ניאו שתי גלולות. גלולה כחולה, אם הוא רוצה לחזור לישון, ולחיות כחלק מהמטריקס, או אדומה – אם ירצה ללמוד מהו המטריקס ומהו גודל התרמית.
אנחנו, לרוע מזלנו נמצאים בחדר הזה. הברקים מנצנצים בחלון וברקע, רעמים מאיימים. משהו מציק לנו, ואנחנו לא יודעים מה. רק שמשהו מקולקל לחלוטין.
אנחנו חיים בעולם עם חוקים מאוד ברורים. יש טובים ויש רעים. אנחנו עובדים (בשאיפה) ומרוויחים כסף איתו הולכים למכולת, אוכלים משהו ואם נשאר אפילו קונים איזה משהו יפה לאשה. משלמים מיסים, יוצאים להלחם ברעים ומרגישים טוב, כי עשינו את חובתנו לחברה ווואלה – חיים טוב.
הנה עוד מהקטע מהסרט המעולה הזה:
מורפיאוס: אתה מאמין בגורל ניאו?
ניאו: לא
מורפיאוס: למה
ניאו: כי אני לא אוהב את הרעיון שאני לא שולט בחיי
מורפיאוס: אני יודע ב-ד-י-ו-ק למה אתה מתכוון


אחרי עוד כמה רגעי מתח, מורפיאוס מספר לניאו מהו המטריקס. והוא משתמש במשפט הבא
מורפיאוס: זה העולם שנמתח מול העיניים שלך, כדי להסתיר את האמת ממך.
ניאו: איזו אמת?
מורפיאוס: שאתה עבד, ניאו. כמו כל אחד אחר, נולדת לעבדות, נולדת לכלא שאינך יכול להריח או לטעום או לחוש. כלא עבור המוח שלך.
טוב, אז אני לא מורפיאוס, ולא מנהיג שום מרד. אבל אני כן יכול לומר שהסרט הזה – מדע בדיוני ככל שיהיה – מבוסס באופן לא רע על המציאות בה אנחנו חיים.
נא להירגע. אני לא טוען שאנחנו מחוברים בצינורות וכבלים לאיזשהו מטריקס, תוך שאנחנו ישנים שנת ישרים במיכל מלא נוזלי גוף. אבל אם נסתכל על העולם בצורה מטאפורית. אנחנו עושים בדיוק את זה.

What is the Matrix? Control

אחד הדברים שכדאי שנבין מהר מאוד, הוא שהדברים הם לא כפי שהם נראים. אם פעם הרשינו לעצמנו לנתח את המציאות מתוך (האשליה) התפלחות פוליטית-רעיונית, ומתוך מפת אינטרסים של מנהיגים, ראשי מדינות וכו’, הרי שהיום ראוי שנבין שזה בדיוק אותו העולם שנמתח מול עינינו כדי להסתיר את האמת. האמת שכל אלה שבחזית – ראשי ממשלות, נשיאים וכדומה – הם החזית. החזית של האנשים שבאמת מחזיקים באינטרסים. אינטרסים שבעיקרם ובאופן כמעט בלעדי הם כלכליים. כסף=כוח=שליטה.
כל כך הרבה מהלכים ניתנים היום לניתוח מהסוג הזה, וכך עולה שמלחמות, הסכמים, פעולות כאלה ואחרות של ממשלות כאלה ואחרות, כולם מונעים מתוך אינטרסים כאלה. בטח ובטח לא אידאות. אל תצחיקו אותם.
באיזה סדרי גודל מדובר? תלוי את מי שואלים. אבל לבטח ברמה של גושי מדינות. דילים שכוללים רווח מסוגים שונים למדינות שונות נסגרים (בחדרי חדרים). כתוצאה מכך מהלכים גלויים מתרחשים, עם הסברים הגיוניים לחלוטין (הגיוניים למי שמאמין שהם גלויים). המטריקס עובד טיפ-טופ.
קוראים לזה בעדינות הון-שלטון-עיתון. או כל מיני שמות קוד שונים. בכל מקרה, הנתונים קיימים למי שרוצה למצוא אותם.
יש ים של דוגמאות. אני ממליץ לבדוק חלק מהן, ובעיקר לא להיתפס לשמאל-ימין כי הרי זה ברור שזה לא העניין. חלק מהמקורות שאפשר להתחיל בהם כוללים פרסומים שונים של העיתונאית שרון שפורר, תיעודים בוידאו ובכתב של פעילות בכנסת שמביאה ח”כ סתיו שפיר, או אם בא לכם בניחוח מזרחי-ימני ח”כ אורלי לוי. ואם באמת אתם מתעקשים אז גם לחברינו הח”כים החרדים משה גפני ויעקב ליצמן. זה רק יתן לנו טעימה על קצה קצהו של המזלג על מה שמתרחש בדל אמותינו. והרי אמרנו שהסקאלה בה עובדים הדברים הרבה יותר גדולה. אי לכך, ניתן די בקלות למצוא מקורות שיודעים לספר על הנושא לעומק (למתחילים – חיפוש קצרצר בגוגל – David Icke).
אם נחזור לרגע לביצה שלנו, וניקח כדוגמא את מי שהפך לצערנו לאחד מסמלי המחאה החברתית בישראל – משה סילמן ז”ל – נשאלת השאלה – מדוע הגיע למצב בו הרגיש שהפתרון היחיד הוא להצית את עצמו? למה במדינה שלנו (הדמוקרטיה היחידה במזה”ת) מגיע אדם ליאוש כל כך עמוק? למה מצית אדם את עצמו לפני שהצית את הבנק?
יכול להיות שהמדינה שלנו, מתנהלת בצורה לא הוגנת כלפי אזרחיה? יכול להיות שסכומי כספים אסטרונומיים (שלא לומר פסיכאדליים) נשפכו מאז ומתמיד לכל מיני מקומות, שלא כפי שראוי היה? יכול להיות שכתוצאה משירות אינטרסים צרים, במקום להשקיע כסף ממשלתי ביצירת מקומות תעסוקה עבור עולים רבים ותושבים רבים עוד יותר, הכסף הלך למי שלא בדיוק היה צריך אותו בדחיפות? יכול להיות שבמקום להשקיע במדע, חינוך, תעשיה, היי טק, ספורט, חקלאות חכמה, ניצול עינייני של משאבי טבע זמינים, כספים נשפכו כמו חול למי שהיה קרוב יותר לצלחת? יכול להיות שאנשים כמו משה סילמן יכלו להינצל בקלות? יכול להיות שפשוט לא אכפת?
עוד דוגמא. שישים וארבעה חיילים אמיצים, ציוניים, ובעיקר צעירים, נהרגו במהלך מבצע צוק איתן. למה? מה ההישג האסטרטגי המשמעותי אותו השגנו, שבעבורו נרשה לעצמנו כחברה (בטח לא כמשפחה – המשפחות אך ורק הפסידו את היקר להן מכל) לומר שהמחיר כבד, אך המטרה מחייבת? יכול להיות שלפני המבצע, הממשלה שלנו סירבה לדבר עם אבו מאזן (כי התפייס עם חמאס) ואחרי המבצע, אותה הממשלה תדבר וגם מדברת עם חמאס? יכול להיות ששיקרו לנו גם כאן? בואו נזכור שהמנהרות (שאין ויכוח לגבי הסכנות הגלומות בהן) החלו להוות עילה רק אחרי הכניסה הקרקעית. אולי… אולי יכול להיות שהמבצע הזה, הוא תוצאה של מהלכים קצת פחות גלויים?
אפשר להמשיך ולפרט עוד דוגמאות. רצוי להמשיך, רק שאולי לא בפוסט בודד. עכשיו הזמן אולי לחזור לשאלה שעלתה בספר יחזקאל.
“מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה”

הילדים שלנו יירשו את העולם ממנו במצב די מחורבן, אם לא נצליח לשנות משהו. איך משנים?

• קודם כל משתחררים מהפרדיגמות המוטעות עליהן גדלנו. מכל הקשקשת בתקשורת המגוייסת. מכל הפרופגנדה שהפוליטיקאים-משרתי ההון זרקו עלינו.
• ברגע שאנחנו פתוחים לחשוב קצת “מחוץ לקופסה”, ניתן להעלות את המודעות לבעיה. כי לפני שמטפלים בה, רצוי להבין אותה.
• ברגע שהמודעות תגדל, ומספר האנשים שיבינו את מציאות חייהם האמיתית יהיה גדול מספיק, רק אז ניתן יהיה לצפות שדברים קצת יותר מהפכניים יתרחשו.
בכל אופן, כדי לא להשאיר את ילדנו ב teenage wasteland משלהם, רצוי שנתחיל במודעות. בחקירה של המציאות מתוך ההבנה שהיא מיוצרת במיוחד עבורנו, כמו חליפה בהתאמה אישית. כדאי לעשות משהו כדי שבמקביל לחינוך הדי אורווליאני שהילדים שלנו מקבלים, הם יקבלו גם את הכלים לחשוב בעצמם ולא לקנות את הסחורה הבאושה הזו. הדוגמא הקלאסית היא כמובן הפרסומות. ילד יכול להבין די בקלות את המנגנון הזה שמייצר רצון לרכוש את מה שלא צריךלא רצוילא ראוי תוך הפיכת המוצר למושא הערצה. אם זה נראה לכם דומה לעוד סוגי “מוצרים”, זה לא בכדי. לפני כל מהלך, פעולה, מטרה שרוצים לקדם – שימו לב למסע הפרסום שקודם ל”מכירה”.
עצה שלי – קחו את הגלולה האדומה.

HebrewSig

מהמוצדקות שבמלחמות ישראל

שלום (מותר לחלום, כן?),
בואו נשים כמה דברים על השולחן, לפני שנתחיל ממש לדבר.
(עוד לפני כן אדגיש – מכיוון שהדיון לוהט, ולאנשים יש נטיה לא לקרוא כל מילה, ולעיתים לפרש משפטים פשוטים בצורה לא נכונה, בפוסט הזה, אנסה להיות קצת יותר נודניק מהרגיל, ולהדגיש כמה דברים שאולי, בימים רגילים לא היו צריכים הדגשה. עמכם הסליחה.)

דבר 1

אריאל שרון אמר פעם

“אני אכן חושב שמלחמת לבנון הייתה מהמוצדקות במלחמות ישראל.”

צודק. מלחמת העצמאות ויום כיפור אולי היו המוצדקות ביותר, אבל מלחמת לבנון הראשונה, כמו גם “עמוד ענן”, “עופרת יצוקה”, וממש כמו “צוק איתן” היו כולם בעלי צידוק. ממש כמו שאומרים המסבירים למיניהם – לא יתכן שמדינה ריבונית תשב באפס מעשה, בעוד ממטירים (או מטפטפים, או איזה דימוי שתרצו למילה “יורים”) טילים ורקטות על תושביה. פעם זה היה קריית שמונה ואצבע הגליל, ופעם זה שדרות וישובי עוטף עזה, ופעם זה אפילו מקומות באמת חשובים כמו גוש דן.
אז אומר זאת בצורה הכי ברורה – פעולה כנגד חמאס, ונגד כל מי שמנסה לפגוע בנו היתה ונשארה מוצדקת.

דבר 2

אני ממשיך לעקוב בדאגה מאוד גדולה אחרי ה”דיון” ברשת, ואחד הדברים שכנראה מאוד מטרידים את הטוקבקיסטים מצד ימין הוא ש”אנשי השמאל” אינם יוצאים כנגד חמאס, “אינם מבינים” שחמאס הוא ארגון טרור שרוצה להרוג את כולנו, “לא קולטים” שהחמאס לא מעוניין בשלום.
אז אומר זאת בצורה הכי ברורה – חמאס הוא ארגון טרור רצחני, ציני, אכזר. החמאס רוצה להרוג את כולנו (ואני מתכוון ליהודים, לא רק לישראלים). החמאס אינו מעוניין בשלום עם ישראל. יותר מזה, החמאס מתאכזר אל בני עמו, מדכא ומשפיל את הפלשתינים והוא ארגון מושחת שמונע מהעם הפלשתיני את האפשרות להתפתח כלכלית וחברתית.

דבר 3

נקודה מאוד רגישה. אני לא מעוניין להציב מספרים כאן. גם בגלל שלא חשוב אם חייל או אזרח אחד נפגע, או מספר גדול יותר. הרג ישראלים כואב. כואב מאוד. כואב יותר מכדי תיאור בנאלי במילים. כל חייל שנשלח על ידי המדינה ראוי לכבוד. ימין או שמאל, החייל לא קובע מדיניות ולא ראוי לאף מילת גנאי משום צד. החייל מגן בנפשו ובגופו על האזרח. כשחייל נהרג בקרב, אין קשר לפוליטיקה. זה כואב לנו פיזית. אתם מכירים את ההתכווצות הזו בחזה. אזרח ישראלי שחי את היומיום ונפגע הוא קורבן של שנאה ותוקפנות של ארגון טרור. זה לא נסבל ולא מקובל ובגלל זה, יש את הצידוק למלחמה בטרור.
אני חושב שאמרתי את זה בצורה הברורה ביותר שבאפשרותי.

דבר 4

עוד נקודה שההסברה מנסה להעביר. עוד דבר שטוקבקיסטים רבים טוענים ש”אנשי השמאל” לא מבינים הוא, שצה”ל הוא הצבא ההומני ביותר בעולם, ושהוא נלחם כנגד ארגון שמשתמש באזרחים כמגן אנושי.
אומר זאת בצורה הברורה ביותר שאוכל – אם יש דבר כזה “צבא הומני” – קוראים לו צבא ההגנה לישראל. מטרת צבא (כל צבא) היא להילחם למטרה זו או אחרת. הרשו לי לומר שמלחמה איננה דבר הומני. אבל בתוך הרשע הזה שנקרא מלחמה, אין ספק בכלל שאין צבא בעולם שעושה יותר מצה”ל על מנת למזער פגיעה באזרחים. יותר מכך – כשמסתכלים על איזור הלחימה בו הוא נאלץ לפעמים לפעול, אין לכך תקדים בהסטוריה האנושית.
אוקיי.
נדמה לי שהבהרתי את דעתי לגבי כמה נקודות מרכזיות בצורה הברורה ביותר. עכשיו זמן השאלות, כי למרות השמועות השקריות, לא הכל שחור ולבן בעולם בו אנו חיים, ולו רק מהטעם שמאכלסים אותו אנשים.
השאלות כאן, בחלקן הגדול, אינן רטוריות (אנסה להיות ברור לגבי זה בהמשך), אז אתם בהחלט מוזמנים לנסות לענות עליהן. פה לא מצנזרים שום דבר חוץ מעידוד בוטה של גזענות או אלימות.

שאלה ראשונה

גם המלחמה המוצדקת ביותר אמורה לשרת מטרות. המטרות הן בחלקן טקטיות, אבל חשובות מהן – מטרות אסטרטגיות. כאלה שלפחות לטעם מוביליה לא יכלו להיות מושגות ללא הפעולה הצבאית. במילים אחרות, המלחמה הזו תיגמר. בסופה יכולים להיות הרבה תרחישים, אבל הרשו לי לשער באחוזי ודאות גבוהים מאוד שגם מדינת ישראל תישאר קיימת, וגם חמאס לא ייעלם מפני האדמה.
אנחנו הרי לא משווים בינינו לבין הנאצים ימח שמם. אז אני מרשה לעצמי להניח שאף אחד מאיתנו לא מתכוון למחוק עם מעל פני האדמה. ולכן הפלשתינאים היושבים ברצועת עזה (ביניהם רבים שאינם אנשי חמאס) לא הולכים להיעלם מחר.
לאן פנינו מועדות? מה הצעדים הבאים אחרי שהתותחים ישקטו?

שאלה שניה

חמאס הוא ארגון טרור. כל האמור למעלה עדיין תקף לגביו גם אחרי המלחמה. בואו ניקח צעד אחד קדימה ונשאל את עצמנו – אפילו אם צה”ל יחסל את כל אחד ואחד ממנהיגיו וחייליו. מה אז? החמאס הרי, אינו רק אנשים אלא גם אידאולוגיה. אידאולוגיה של שנאה. אם נהיה כנים עם עצמנו, אין אפשרות “לחסל את החמאס” כמו שליבנו אולי רוצה. ניתן להכות בו קשה (וצה”ל עסוק בזה עכשיו).
בראש המדינה והצבא עומדים אנשים שמבינים דבר או שניים באסטרטגיה, ביטחון, וכו’. מי יותר ומי פחות.
מתוך הנחה זו, ניתן לצפות שהם מבינים את הנקודה הזו, לא?
האם אחרי שהנחנו את זה, לא נראה שאולי מעבר לצידוק המוחלט שבפגיעה בקמים להרגנו, יש עוד סיבות שאנחנו לא מודעים להן? אולי לגבי עיתוי המלחמה? אולי בדיעבעד בתנאי הפסקתה? אני לא שואל את זה מתוך ידיעה ברורה, אבל אני חושב שכדאי לזכור את השאלות האלה, ולעקוב אחרי ההתפתחויות.

שאלה שלישית

אני מאמין שבפוסט הזה (אם לא באין ספור שיחות בעבר) הצלחתי להדגים שלא הכל שחור או לבן. השמאל מורכב מקשת רחבה של דיעות, החל ב”זועביז” וכלה ביחימוביץ’. כך גם הימין ממרזל-פינת בין גביר ועד ביבי בואכה לפיד. מי שייטרח לבדוק, יגלה לתדהמתו שהדבר נכון גם בתוך הציבור הערבי-ישראלי כמו גם הפלשתינאי היושב בעזה ובגדה. אז בואו נחליט שמפסיקים לתייק אנשים ל”שמאל”, “ימין”, “ערבים”… בואו נחליט להתמודד עם דעות של אנשים, ונקבל שיש כאלה ששונות (לפעמים עד כדי להכעיס) משלנו. הרי כולנו מכירים את “הערבי הטוב” ואת ה”ימני שהוא דווקא בסדר”. אפילו את “החרדי שדווקא הולך לצבא” ורחמנא ליצלן – “השמאלני שמאמין בזכות הקיום שלנו בארץ”.
השאלה המתבקשת היא – ביום שאחרי שוך הקרבות מול החמאס. איזו ישראל אתם מעוניינים לראות?

שאלה רביעית

הסכמנו שצבא ההגנה לישראל (שימו לב “ההגנה”) עושה מאמצים חסרי תקדים להימנע ככל האפשר במסגרת הלוחמה מפגיעה באזרחים. ובכל זאת, מספר גדול של אנשים שאינם לוחמים נפגע. אפשר להסתכל על זה בכמה צורות.
השאלה – האם אנחנו לא מספיק גדולים כדי – לכל הפחות – לא לתקוף כל אדם שמביע עצב על מות אזרחים?
אני לא בא בקריאה לעמוד דקת דומיה. לא מציע לשתול יער. לא מציע לקרוא לאף אחד על שם ילד מת בעזה. אלוהים יודע שכואב לנו על מתינו. אני בסך הכל תוהה אם זו לא קצת קשות לב (שלא מתיישבת אצלי עם אופי העם היהודי) לתקוף שוב ושוב כל סלב, או אישיות זו או אחרת שמעיזים להביע תקווה שילדים יפסיקו למות פה.
הנה שאלה רטורית – עד מתי אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
אני משאיר אתכם עם השאלות. מעניין מאוד לדעת מה התשובות של כולם, אז תרגישו חופשי ממש פה למטה.
שני חלקים קטנים מתוך תפילת העמידה, שכדאי לשנן:
אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן
אמן.

HebrewSig