שלום לכם. תודה שקפצתם שוב לביקור.
בתקופה האחרונה – בעיקר לאור ה”בחירות” בישראל – אבל לא רק, אני רואה ושומע המון ויכוחים (שלא לומר מריבות) שסובבים סביב נושא אחד. ולא תמיד המעורבים בויכוחים אלה אפילו מודעים לכך שהם מתעסקים בנושא הנ”ל.
אני מתכוון לנושא הזהות.
אם אקשור את זה ישירות ל”בחירות” וכל התעמולה שניהלו המועמדים למיניהם אז זה מתחיל כמובן בשיוך ל”מחנה אידאולוגי“. מצביעי ליכוד, בית יהודי, ישראל ביתנו – ימין. מצביעי המחנ”צ, מר”צ – שמאל. מצביעי לפיד, כחלון – מרכז וכו’.
אם נניח לרגע לעובדה שאין דבר כזה ימין, שמאל או מרכז, הרי שעמישראל (כפי שאנחנו יודעים) מחולק ל”מחנות“.
בואו נמשיך הלאה.יש גם חלוקה בין אשכנזים, מזרחיים, חרדים, חילוניים ובתוך כל אוכלוסיה כזו, חלוקות פנימיות רבות.
וכמובן שלפני ואחרי הבחירות – מלחמת עולם בין הישראלים. ולמה? כי מישהו כתב משהו על ביבי, ואחר לכלך על בוז’י וההיא אמרה משהו על זהבה, ואח שלה קילל את ליברמן.
מיד מי שמזוהה עם אחד מהנ”ל – מזוהה כי הצביע לו, נזכיר – נעלב, משל הותקף אישית ויוצא להתקפה. לא על דיעותיו של מבקר “נציגו” כי אם על האדם שהביע ביקורת. כאן תבוא גם ההתקפה על ה”מחנה” ה”מנוגד”. משהו כמו – “אתם ה____ (השלם את החסר) ______!“
הבעיה היא לא אצל ה”ימני” או ה”שמאלני”. הבעיה אצל כולם. הנה כמה דוגמאות שאני בטוח שנתקלתם בהן בשיטוטיכם ברשת המה זה חברתית:
-
“שתוק יא מתנשא! אתה לא יודע כלום!“
-
“השמאלימין לא דמוקרטי, עדיף שלא תהיה לו זכות הצבעה!“