שלום לכם. תודה שקפצתם שוב לביקור.
בתקופה האחרונה – בעיקר לאור ה”בחירות” בישראל – אבל לא רק, אני רואה ושומע המון ויכוחים (שלא לומר מריבות) שסובבים סביב נושא אחד. ולא תמיד המעורבים בויכוחים אלה אפילו מודעים לכך שהם מתעסקים בנושא הנ”ל.
אני מתכוון לנושא הזהות.
אם אקשור את זה ישירות ל”בחירות” וכל התעמולה שניהלו המועמדים למיניהם אז זה מתחיל כמובן בשיוך ל”מחנה אידאולוגי“. מצביעי ליכוד, בית יהודי, ישראל ביתנו – ימין. מצביעי המחנ”צ, מר”צ – שמאל. מצביעי לפיד, כחלון – מרכז וכו’.
אם נניח לרגע לעובדה שאין דבר כזה ימין, שמאל או מרכז, הרי שעמישראל (כפי שאנחנו יודעים) מחולק ל”מחנות“.
בואו נמשיך הלאה.יש גם חלוקה בין אשכנזים, מזרחיים, חרדים, חילוניים ובתוך כל אוכלוסיה כזו, חלוקות פנימיות רבות.
וכמובן שלפני ואחרי הבחירות – מלחמת עולם בין הישראלים. ולמה? כי מישהו כתב משהו על ביבי, ואחר לכלך על בוז’י וההיא אמרה משהו על זהבה, ואח שלה קילל את ליברמן.
מיד מי שמזוהה עם אחד מהנ”ל – מזוהה כי הצביע לו, נזכיר – נעלב, משל הותקף אישית ויוצא להתקפה. לא על דיעותיו של מבקר “נציגו” כי אם על האדם שהביע ביקורת. כאן תבוא גם ההתקפה על ה”מחנה” ה”מנוגד”. משהו כמו – “אתם ה____ (השלם את החסר) ______!“
הבעיה היא לא אצל ה”ימני” או ה”שמאלני”. הבעיה אצל כולם. הנה כמה דוגמאות שאני בטוח שנתקלתם בהן בשיטוטיכם ברשת המה זה חברתית:
-
“שתוק יא מתנשא! אתה לא יודע כלום!“
-
“השמאלימין לא דמוקרטי, עדיף שלא תהיה לו זכות הצבעה!“
ה”שמאלנים” חושבים שהשמש זורחת מאחוריהם. נדמה להם שהם מורמים מאדם ורוח השכינה שורה אך ורק עליהם ומעניקה להם עליונות מוסרית על ה”ימין“. הם כולם מוסר ואהבת האדם. כמובן שהם מתחברים יפה לגנרלים במיל’ למיניהם שביום מוכרים נשק בכל פינה של הגלובוס, וביום מדברים על ה”שלום”. כמובן שבזמן מלחמה, “נציגיהם” מיישרים קו עם השלטון ובקושי פוצים פה (וכשכבר אומרים משהו, זה כדי “לחזק” את ידי ראש הממשלה).
ה”ימנים” לעומתם עסוקים בבכי וקנטרנות. עוד מעט ואחשוב שהם המדוכאים על פני אדמות, למרות שנציגם המובהק יושב על כס המלכות יותר מכל ראש ממשלה אחר בישראל (למעט בן גוריון – אבל יש זמן). למרות שמאז רצח רבין, רק “ימין” (ואהוד ברק) יושבים בראש הפירמידה המקומית. ראש הממשלה עסוק בהטלת אשמה ודופי בכל מי שאינו הוא, ותומכיו חוזרים על המנטרה. הם כמובן לא טובים יותר מה”שמאלנים“.
עוד ממשבר ה”זהות” הפוקד אותנו.
לפיד רוצה “לשקם” את דרעי. איזה פרופסור פותח ג’ורה על נשים, מרוקאים ושלל נחותים. וה”שד העדתי” יוצא מהבקבוק (כאילו אי פעם היה בתוכו). השבט הלבן השולט בכיפה רוצה שיעזבו אותו כבר מכל הדי די טי הזה, ונמאס לו שהשחורים האלה מתעקשים להעלות על סדר היום את מציאות חייהם. ואחרי שהם (השחורים) הולכים ומצביעים שוב ביבי, אומרים להם לשתוק (או לקחת ציאניד) כי הם הביאו את זה על עצמם. ואולי כדאי להחליף עם. כמובן שלא נשכח את רבנו גרבוז ומתק שפתיו ושאר פנינים נבחרות.
(רק נזכיר תקיפה פיזית של יהונתן גפן ושלל ה”ברכות” שקיבלה אחינועם ניני עם נחיתתה בארץ הקודש.)
ופה אני נזכר בתרגיל מחשבתי שעשו לנו בביה”ס.
לא יודע אם נשאלתם פעם מה אתם מרגישים יותר – יהודים, ישראלים, ציונים? תרגיל מעניין. במיוחד לאור העובדה שהאופציה “בני אדם” לא הופיעה שם. כמובן שהיותנו בני אנוש נלקחה כמובנת מאליה, אבל למה רק שלושת אלה? ומי שלא ציוני? ומה זה בכלל ציוני? האם ציוני זה מה שחשבתם?
אני רק שואל, לא עונה. אתם בהחלט מוזמנים לענות בעצמכם.
והנה אני רואה שלל תגובות של ידידי בפייסבוק, או של פרשנים בתקשורת שקוראים לכולם להירגע כי זה רק דיבורים.
ואני רוצה לומר שכן, אלה רק דיבורים של אדיוטים שימושיים. ומסכים שכדאי שכולנו נרגיע את האוירה. אבל לא פה הבעיה.
עצם הבעיה היא עם יצירת הזהויות האלה והשיוך המלאכותי שלנו לתוכם. וזה לא קשור לדיבורים או למעשים. זה קשור להפרד ומשול. כל כך קל לגרום לנו להתעסק יומם ולילה בפילוג ופיצול ולא להשאיר לנו זמן, או פתיחות לחשוב על בעיות העומק. כשאנחנו במגננה או מתקפה – בהתאם ל”מחנה” ה”אידאולוגי” או ה”אנתרופולוגי” שלנו – הרבה יותר קל לשלוט בנו בצורה אפקטיבית. הרבה פחות סביר שנוכל לפתח מודעות אמיתית.
ועד הפעם הבאה, אתם מוזמנים להשאיר תגובות (אבל דיר באלק, אני מרוקאי סכין), לשתף (אלא אם אתם פרסים קמצנים) או לעשות לייק (כמו פולנים טובים, ומה יגידו השכנים?). מה שציוני בעיניכם.
