שלום לכם וברוכים השבים. היום, בואו נשחק במשחק שכולנו מכירים – בחירות כלליות לכנסת ישראל.
החוקים מוכרים לכולנו. כל אזרח מעל גיל 18 רשאי להצביע, כל אחד יכול להטיל פתק אחד לקלפי. הקולות נספרים ומתורגמים למנדטים. סך כל המנדטים הוא 120. הנשיא בוחר את ראש המפלגה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב קואליציה ומטיל עליו את המשימה לעשות כך. וכן הלאה וכן הלאה.
לפני הבחירות, המפלגות רשאיות לנסות ולשכנע את האזרח להצביע עבורן בעזרת כלי תעמולת בחירות מגוונים (תשדירי בחירות בטלוויזיה, מודעות בעיתונים, מדיה חברתית ושאר ירקות).
כראוי לדמוקרטיה היחידה במזה”ת, כולנו מוזמנים להשתתף במשחק ולהרגיש שתרמנו את חלקנו בקביעת עתידנו. אני ממש דומע לאור המחשבה האצילית הזו, בראותי את גלגלי השיניים של השיטה הדמוקרטית בפעולה.
אבל לפני שאפרוץ בבכי תמרורים מרוב התרגשות והתפעלות מחזון אחרית הימים הזה, אני נזכר שזה משחק. וכמו כל משחק, יש לו מטרות שונות. הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחיםמנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק.
אני לוקח הפסקה מתודית ברצף המחשבה הזה, כדי להתחיל במשחק. עוד נחזור לנקודה הזו בסוף. בינתיים, רק זכרו – מדובר במשחק. משחק פוליטי. מילים כדורבנות.
בפנינו עומדת הבחירה – מי מבין האצילים שמתנדבים לחרף את נפשותיהם עבורנו ראוי לקולנו? למי להצביע? את מי להמליך? הרשו לי להכניס את הראש החולה שלי למיטה העוד יותר חולה הזו. סדר המפלגות אקראי לחלוטין (איך שבאו לי בראש באותו רגע).
הליכוד
נתחיל במפלגה השלטת. הליכוד – מפא”י החדשה? חולשת בעזרת מקורבים על כל חלקה טובה? מפלגת ה”לא תעשה”? מפלגת ה”המפא”י אשמה?” מפלגת חורבן היחסים עם ארה”ב? מפלגתו של המלך נהנתניהו השלישי? לכם אתם רוצים שאצביע? אגב, השם לא נראה כל כך מתאים. “ליכוד”. מה כל כך מלוכד בדנונים והארדנים וחבר מריעיהם? כדאי לשקול מחדש.
העבודה
מפלגת האבוּדה פשטה את הרגל. החל בסכינאות הפנים מפלגתית, המשך בזחילה חוזרת ונשנית לקואליציות שונות ומשונות, וכלה בחבירות אומללות לכל מיני מריעין בישין. אופוזיצית-שמאל שתומכת במלחמה, ש”לכאורה” טובעת בעצמה בים של שחיתות. לא אמת ולא נעליים. שקר החן והבל היופי.
יש עתיד
האומנם יש? בעלת פטנט בישראל. בנה לך מפלגה. והרי הצעדים – הרכב לך מפלגה של חבר’ה. הצג אותם אחד, אחד כאילו מדובר בפרומו לסדרת טלויזיה. הרכיבים: ראוי אחד “ביטחוניסט”, אחד “כלכליסט”, אחד “פילוסוף”, אחד “דוס מחמד”, אחת “אישה כנועה”, ואחד שאינו יודע לשאול. מצא נושא בראש סדר היום. רכוב עליו השכם וערב. מצא שם קליט וקדימה לדרך. את הפטנט של דיקטטור שקובע בעצמו את רשימתו הם ירשו מועדות מסדרות למיניהן וליברמן. הכל ברור? אוקיי. אה. חוץ מדבר אחד – מה בדיוק אתם רוצים? אנטי חרדים, אנטי-אנטי (לפיד לא דוגל בחרמות), בעד מלחמה ונגד מלחמה, בעד “קפיטליזם של חמלה” (סוג של אוקסימורון). וכמובן, הכי חשוב – לימדו מהר את החוקים של ה”פוליטיקה החדשה”. שיעור מאלף לאזרח בקבלת אחריות על מחדלים. יש עתיד. לא בבית ספרנו.
הבית היהודי
מה בדיוק יהודי בבית הזה? לא, באמת. הכיפה של בנט? העיניים של איילת שקד? השותפות המלאה לאידאולוגיה קפיטליסטית חזירית? זו המכילה את הנשך, רדיפת העני, הפרשת מעשר לעשירים? לא נשמע כל כך יהודי. מפלגה שבראשה אדם אחראי, כזה המעריך את יחסי החוץ של המדינה? בעיקר עם שותפתה הגדולה ביותר? כזה היודע להאשים את שותפו (האח לבית היהודי של לפיד) בלקיחת קרדיט (דרך אשתו) אך גונב קרדיט בעצמו? האח הלא מתנצל? סליחה, אח שלו, לא מספיק יהודי בשבילי.
ישראל ביתנו
נראה לי חובב סקי, ליברמן. מאגף מימין, חותך לשמאל, דופק רייס במרכז ושוב חותך הצידה, מתיז ערימת (שלג) צוננים בעיני הציבור. לכאורה נאשם בכך, לכאורה חצי ממפלגתו מואשמת בזה, לכאורה מפלגה שיש לה משהו שונה לומר לנו על החיים בארץ הקודש. ליברמן בפוליטיקה כבר שנים ארוכות. עדיין מנסה להבין מה הוא לעזאזל רוצה. עד שנפענח את מצע המפלגה (או עד לפירוקה), אניח לפתק הזה בצד.
מרצ
מפלגת ה”שמאל”. מפלגת “זכויות האדם”. אה, זאת שגיבתה את ראש הממשלה במהלך צוק איתן ללא הסתייגות? השמאלנית הזאת? לא יותר מדי מרץ ניכר מהמפלגונת הזו. הבלחה אמיצה של אילן גילאון לגבעת עמל ו…זהו. אופוזיציה לוחמת? כפי שנראה, תהווה פלאג-אין לקואליציה הבאה (כפי שכבר היוותה, לפחות בהתנהלותה עם זו הנוכחית). לא חש כל מרצ להצביע למרצ במרץ.
ש”ס-אלי ישי
כאילו ישראל ביתנו רק בגרסא החרדית. דרך אגב, למעט שמות משפחה, מה בדיוק מזרחי במפלגה הזו? מה מבדיל אותה מכל מפלגה חרדית אחרת? ומה בדיוק יבדיל את מפלגתו של ישי מש”ס? נראה שקיומה בא כדי להצדיק (לפחות למראית עין) את טענותיהם של שונאי החרדים למיניהם. בזבוז קול.
חד”ש
היי, מה חד”ש? מה בדיוק עושים בחד”ש? תגידו, חד”ש זה המר”צ החד”ש? יעני שמאל-שמאל? זה שמאל לאנשים שחושבים יותר מ”הארץ”?
חרדים
סליחה על ההכללה. פעם זה דגל התורה, תמיד אגודת ישראל, יהדות התורה. זה ממש לא משנה, מכיוון שאם ישנן מפלגות שעושות בדיוק את מה שהן אומרות, כאלה המייצגות את ציבור בוחריהן בצורה מקסימלית, הרי אלה החרדים. הרבה יותר יהודי מבנט, אבל קצת יותר מדי בשבילי.
ערבים
שוב, סליחה על ההכללה. זה נובע מהעובדה שאין למפלגות האלה שום יתרון על אלה ה”יהודיות”. לא מצאו שם פטנט חדש כזה שמבדיל אותן משאר ים הפוליטיקה המאוסה. אולי האנטגוניזם המובנה. טוב, הייתי שמח לעלוץ בעקיצותיהם את השלטון אם אלה לא היו בוחנות מחדש את גבולות חופש הביטוי. יתרה מכך, לעניות דעתי – הן כושלות במילוי תפקידן המרכזי. ומשום שאין חד”ש גם פה, לא בוחר.
כולנו
לפני שכולכם מתנפלים. לא, אין שום דמיון ב-כ-ל-ל ל”יש עתיד”. אין שום דבר במשותף לשתי המפלגות הבכלל לא אופנתיות האלה. הכחלון על הסוס הלבן אפילו לא העלה על דעתו לרכוב על נושא פופוליסטי אל עבר השקיעה. הוא לא חולם על להציג את רשימתו אחד, אחד כמו בפרומו לסדרת טלויזיה. אז מה דומה ל”יש עתיד”? כלום! הנה עוד ניגוד. בעוד לפיד אינו דוגל בחרמות, הנה כחלון הכריז בצורה הברורה ביותר שאינו פוסל איש. עכשיו ברור למה זה שונה? טוב. אז הגרסא הפחות אשכנזית-אליטיסטית של “יש עתיד” תומכת בשוק חופשי ש”מחזיר את הכוח לידי האזרח” (ממש כמו בנושא המאוד לא פופוליסטי של סלולר, כן?). שזה שונה לחלוטין מהקפיטליזם של חמלה של האשכנזי הזה מהטלויזיה.מבולבלים? טוב מאוד. כי זה בדיוק מה שכחלון רוצה. אני, ברשותכם לא אתבלבל וגם לא אצביע “כולנו”.
נראה לי שדיברנו על כולם.
אז עכשיו נשאלת השאלה הצפויה – נו אז אם אתה רק שלילי ורק דברים רעים יש לך להגיד על כולם, אז למי כן? והאם בכלל להצביע? קודם כל אתם מוזמנים לקרוא מה דעתי בנושא ה”אלטרנטיבה”.
עכשיו, זוכרים שהבטחתי לחזור לנושא המרכזי – המשחק? אז הנה, אני מקיים את הבטחת הבחירות.
כל הכתוב מעלה היה כמובן חלק מהמשחק. המשחק הזה שבו אומרים לנו “לכו להצביע!” ו”לכו להשפיע!” ו”תנו לנו את הכוח לשנות!” ומסתכלים עלינו דרך משקפת של חיידקים ומצחקקים על איזה וויסקי און דה רוקס, בעוד אנחנו גוררים רגליים לקלפי ומשמידים עוד חצי יער במשחק המזוייף שנקרא: הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בתאגיד המתקרא “מדינת ישראל” הכל קבוע מראש. הם, כמו אוהדי בית”ר מהמערכון המיתולוגי של הגשש, רוצים לקבוע מה תהיה התוצאה, מי יהיו השופטים, מה יהיה הקהל ומה יהיה מזג האויר. ההבדל הוא שהם גם מקבלים את הדרישות הללו. טוב, חוץ ממזג האויר (אבל עובדים גם על זה).
ואנחנו מה?
זוכרים מה מטרות המשחק? הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחיםמנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק. מעסיק אותנו כל הויכוח הפוליטי העקר הזה. אלה “ימניים” ואלה “שמאלנים”. זה יחלק את ירושלים, וההיא תכבוש את דמשק, וכן הלאה וכן הלאה.
לא הוא יחלק ולא ההיא תכבוש.
הוא והיא יעשו בדיוק, אבל בדיוק מה שיאמרו להם לעשות, ראשי התאגיד.
ובינתיים? בינתיים אנחנו נתעסק בלריב עם עצמנו. בינתיים כתבות בעית-הונים ייטו את דעת הקהל לפה ולשם, לפי צורכי הדירקטוריון. ובשעת הכושר כבר יהיה בסדר. זאת אומרת, יהיה בסדר לשחקנים. אנחנו נמשיך לרוץ בסיבובים מסביב ללוח, חלק מאיתנו יעבור ב”דרך צלחה” ויקבל כמה ג’ובות, חלק ילך לכלא וחלק סתם יסתובב במעגלים, ישלם מיסים ושכ”ד וקנסות בריבית נשך כל פעם שידרוך על איזו משבצת של איזה בר-הון.
והכל בחסות השילט-הון.
אז רגע, לא להצביע?
להצביע, בטח שלהצביע. לא להצביע זה פאסיבי מדי. זה “ללכת לים”. ללכת לקלפי, ליטול פתק לבן ולומר להם “זוּבי!”. זה לא ישנה את הרכב הממשלה באה. אבל זה ייסַפֱר.
אתם מוזמנים לספר לי למי אתם מצביעים ולמה, או כל העולה על דעתכם (למעט אלימות וגזענות) ממש פה למטה.
Gil's Sand Box 